שתי פגישות צילום ארוכות של חברי וחברות הקבוצה יחד עם כמה סוסים ובעליהם הניבו מאות צילומים וחומר גלם רב בוידיאו. הבעיה היא שאת מרבית החומרים אין אפשרות לפרסם בגלל מוסכמות שבטיות מגבילות.
בח'ורה יש לא מעט סוסים. המחזה של נערים רוכבים על סוסים בשדות המקיפים את העיירה וברחובותיה הוא מחזה נפוץ למדי. הסוס הוא סמל של אומץ לב וגבריות במסורת הבדואית ובעלי הסוסים ורוכביהם זכו בעבר וגם היום לכבוד והערצה. הנשים לעומת זאת כמעט שאינן רוכבות. המסורת מעניקה לנשים תפקידים אחרים שרכיבה אינה נמנית עימם.
אף על פי כן תשוקתן של הבנות לרכיבה אינה נופלת מזו של הבנים. באחת הפגישות שבהן חשבנו על הדימויים הבאים שברצוננו לצלם העלתה אחת הבנות את הרעיון לצלם רכיבה על סוסים והרעיון התקבל בהתלהבות רבה. כך מצאנו את עצמנו כמה ימים מאוחר יותר מתארחים אצל משפחת אלעטאונה שהעמידה לרשותנו שני סוסים מרשימים ומקושטים בגדילי צמר ורקמה.
על אף החום המעיק באותו בוקר של תחילת האביב, רכבו כמה בנות בזו אחר זו על הסוסים. באסם חברנו ודודניו המיומנים הפגינו את שליטתם בסוסים ואירחו אותנו ללא דופי. כך לכדנו בעדשות מצלמותינו דימויים בלתי שכיחים של נערות בדואיות רכובות על סוסים, לצד תמונות רבות יפות אחרות של נערים וילדים רכובים.
כמה ימים מאוחר יותר יצאנו לטיול בשדות שבין ח'ורה ומיתר ושני סוסים הצטרפו אלינו. הפעם השתרע האתר שלנו מאופק אל אופק בלב שדות חיטה מוריקים. אלא שעל ההליכה בשדה העיבו תילי פסולת הבניה, צחנת הבהמות המתות הפזורות בינן ותופעות אחרות של פגיעה ברכוש ציבורי שאני מנוע מלהרחיב עליהן את הדיבור מפאת ביטחונם של המשתתפים.
התמונות שלפניכם יפות ככל שהן, הינן לפיכך תוצאה של הסתרה של מה שנותר מחוץ לפריים. מה שנותר כאן הוא דימוי מטוהר. את כל השאר צריך לדמיין.
Hura Art Project 