מסכימה

כתיבת תגובה

השאלה מה המשמעות של להיות 'אמנית בקהילה' מעסיקה אותי מאוד מאז שהחלטתי להציע את עצמי כ'רקדנית בקהילה'. עם איזו 'קהילה' אני מדברת? עד כמה התפקיד שלי הוא להקים 'קהילה' או לעורר שיח ב'קהילה'? אילו חלקים מסך כל הא~נשים השונים במרחב בו אני פועלת לוקחים חלק בעיצוב השיח? באיזו שפה השיח הזה מתקיים?

התפיסה שמובילה אותי היא להיות כמה שיותר זמינה לכל מי שמעוניינת. כמה שיותר פתוחה למה שצריכים. כמה שיותר פעילה ברמות שונות, גילאים, מוסדות. להפוך את עצמי לנראית, כמי שמובילה פרויקט מסוים, להגמיש את כולי תוך שאני ממשיכה להגדיר גבולות ברורים ומנומקים ל-מה כן ומה לא.

כך, באופן מרגש ביותר, פנתה לאחרונה קבוצת גברים מאחד המוסדות בו אני עובדת עם נשים, בבקשה לפתוח קבוצה עבורם. אמנם הקבוצות כבר נקבעו ולוחות הזמנים שלי כמעט מלאים, אבל זו בקשה שנכון להסכים לה. אמנם אני עובדת עם נשים וחושבת שהשינוי העיקרי יכול ויבוא מהן. יחד עם זאת אני מאמינה שגברים צריכים להיות חלק מהשינוי, צריכים להכיר את האופי המהפכני של עבודת הגוף, ולהסכים לה.

אני גם יודעת שבמצבים של מיעוט משאבים, חשוב במיוחד לשמור על הגינות והוגנות מהותית, כדי למנוע מצב של תחושות קיפוח. דבר נוסף, וחשוב לא פחות, משמח שקבוצה של גברים התאגדה ויצאה בהצהרה כזו. שגם להם חשוב להשקיע בעצמם דרך הגוף, שהם רוצים זמן להכיר את גופם ולהקשיב לי כשאני מנגישה להם את האפשרות להקשיב לעצמם, ולאחרים – ולאחרות – בסביבתם.

אז הקהילה שלי השנה, שהולכת ומתגבשת בזכות נשים – וגם כמה גברים – מדהימות שזכיתי להכיר ולעבוד ביחד, כוללת:  נערות שזקוקות למרחב בטוח אחרי הלימודים וכאלו שנמצאות בחוד החנית של התכניות המדעיות, נשים שעובדות ימים ארוכים עם תלמידים מורכבים, נשים שמטפלות בתינוקות של אחרות שיצאו לעבוד, וכעת גם גברים.

אני כבר עמוסה, אבל עדיין סקרנית ופתוחה לראות מה עוד יצטרף בהמשך הדרך. הסכמה, הקשבה, פתיחות וגמישות אלו כלי בסיס באימפרוביזציה, אותה אני מלמדת בכל שיעור – לנערות, נשים, וכן – כעת גם גברים.

Shine like you can

מודעות פרסומת

להתחיל – נִבְּדַא!

כתיבת תגובה

היום מתחילות שתי קבוצות חדשות בחורה, לכ-35 נערות בגילאי חטיבה ותיכון.

אני מנצלת את הדרך הארוכה למחשבה מדומיינת על מה שיקרה בעוד כמה שעות:

כיצד הן תהיינה? למה הן מצפות?

כיצד אצליח לשלב בין הרעיונות שלי על גוף ותנועה, רעיונות שנוגעים במקומות עדינים, לעיתים חזקים בעוצמת הרגשות שמעלים, בחיבור שבין גוף לנפש, לנשמה ולנשימה, לבין רצונן להתפרק, להיות ביחד במרחב שבו מותר להן להיות מי שבחללים מעורבים וציבורים הן צריכות להקפיד?

יותר מזה, הפרויקט 'רקדנית בקהילה' הוא פרויקט קהילתי. אני אמורה לשלב בין הריקוד כפי שאני מבינה אותו לבין המושג הגדול ולעיתים הלא ברור הזה – קהילה. בין רצונותיה, צרכיה וגם עקרונותיה ושיטות העבודה שלה. החברה הערבית-הבדואית בנגב רואה ריקוד כדבר משמח, הקשור לחתונות ולשמחות משפחתיות, של ביחד. עם זאת, יש בו גם איום. במיוחד שהריקוד שאני מייצגת בעיני חלק מהם, גם כיוון שאינם מכירים אותי, שקשור לתפיסות מערביות, שהיסטורית, יש בקהילה החצויים כלפיהן. יתרה מזאת, גם אלו שפגשו בתפיסות אלו וקיבלו אותן, רוצים לבחור מה מהן להכניס לחייהם, כמה ומתי. פה ניתן לראות כיצד שני חלקי שמות הפרויקט מתחברים.

העבודה שלי בתנועה דרך אילתור עוסקת בבחירות שלנו בכל רגע ורגע. הבחירות האלו הן תמיד אישיות וביחס ל. גם הנערות שאפגוש היום עומדות בפני בחירות כאלו. כחלק מקהילה שעברה ועוברת שינויים מרחיקי לכת באורחות חייה ותפיסותיה, הן פוגשות יום יום בעמדות המציעות חופש בחירה אישי, לבין חברה הפועלת לפי מערכות התייחסות משפחתיות וקבוצתיות, הדורשות בחירה בהתאם למוסכמות חברתיות.

אני מקווה שבשיעורים נוכל לפגוש את עצמנו, כל אחת לעצמה וכולנו ביחד, ולראות מה קורה לבחירות שלנו, ליכולת לבחור בכל רגע רגע בחירה בהירה ופשוטה, כאשר אנו מציעות את הגוף כמרחב בחירה.

שיהיה לכולנו בהנעה ובהצלחה!

אורלי اورلي Orly

BW5A0278 detail2.png