אודות

תהליך העיור והפרולטריזציה המואצים של האוכלוסייה הבדואית הוא תהליך קשה הגובה מהחברה הבדואית בנגב מחיר חברתי ותרבותי גבוה. אבדן האוטונומיה התרבותית שהבדואים נהנו ממנה בפועל ואבדן הקרקעות ושטחי המרעה שהיו מקור הפרנסה והבסיס החומרי של אורח החיים והתרבות הבדואית השבטית, גרמו לשיבוש המבנים החברתיים המסורתיים ויצרו עיוותים ופערים בתוך החברה הבדואית, בינה לחברה היהודית ובינה ובין החברה הפלסטינית.

הדור החדש הנולד למציאות של שוליות חברתית מפתח יחסי חשדנות-סקרנות כלפי החברה הישראלית. כתוצאה מכך חשים צעירים רבים ניכור הן כלפי החברה הישראלית והן כלפי התרבות הבדואית המסורתית.

מאידך, החשיפה לחברה הישראלית לתרבות המערב ולהשכלה, השינויים במעמד האישה, הזיקה לעם הפלסטיני, העם הערבי ולאיסלם והמאבק על זכויותיהם כמיעוט, מעסיקים את הצעירים ומעמידים אותם בפני דילמות אישיות וציבוריות מורכבות. כתוצאה מההקשר התרבותי והפוליטי בו מתקיימת התרבות הבדואית בישראל, הפך היחס של הדור הצעיר אל המסורת הבדואית לנושא טעון ומאתגר הדורש חשיבה יצירתית.

כדי להתמודד בהצלחה עם האתגרים שמציבה בפניהם המאה ה-21, על הצעירים להכיר את המורשת הבדואית ולבחון אותה לא רק באופן נוסטלגי מצד אחד, או כמקור סמכות מצד שני, אלא גם באופן יצירתי וביקורתי. עליהם ללמוד את הערכים שירשו מהדורות הקודמים ולעבור תהליך גיבוש זהות בו הם מעצבים את יחסם למסורת, לומדים את ההקשר ההיסטורי שיצר את הערכים האלה ובוחרים באופן מושכל את דרכם לשמר ולעצב את המורשת שלהם. תהליך זה הוא תהליך מעצים המסייע לצעירים לקחת אחריות על עתידם ועל מקומם בחברה הישראלית.

משה בלמס

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: