התערוכה "ציורי חורה" תפתח ב-31.5.2014 בשעה 13:00

כתיבת תגובה

תערוכת האמנות "ציורי חורה" תפתח בשבת ה-31.5.2014 בשעה 13:00 במרכז הקהילתי חורה

נעילה 29.6.2014

אוצר התערוכה: משה בלמס , טל : 0545959841, moshebalmas(at)gmail.com

התערוכה "ציורי חורה" שתפתח בסוף מאי 2014 מציגה ציורים שצוירו בחורה על ידי 14 אמנים ישראלים.

12 מתוכם הם אמנים שהזמנתי לשהות של יומיים-שלושה שהוקדשו לציור מהתבוננות, של הנופים והאנשים בכפר הבדואי חורה. עוד ישתתפו בתערוכה דלאל אלסראיעה בת 14 תלמידת המרכז לאמנות בחורה וציירת מוכשרת וגם אני.

האמנים שהו בחורה בשני מחזורים שהתקיימו באפריל ובמאי 2014. במשך שהותם ציירו ברחובות, בחצרות הבתים ובמרכז האמנות בחורה, נפגשו עם תושבים ועם תלמידי מרכז האמנות ועוררו עניין וסקרנות רבה. התושבים בחורה קיבלו את האמנים בחביבות רבה התענינו ביצירתם ובחייהם כאמנים וסיפרו על חייהם בחורה. אני מקווה כי התערוכה תמשוך מבקרים רבים מבין התושבים בחורה ותרחיב את מבטם על המקום שבו הם חיים.

חלק מאמנים שהגיעו לחורה ובמיוחד חמש האמניות של קבוצת "הברביזון החדש" מרבים לצייר במרחב הציבורי מתוך רצון לחלץ את השיח האמנותי מעולם האמנות שהוא לעתים קרובות מסוגר ואליטיסטי. פעולת הציור ברחוב כקבוצה יוצרת מפגש ושיחה המרחיבים את קהל האמנות ומעשירה את השיח אודות האמנות ואת שפת הציור עצמה.

העבודה המאומצת שנעשתה בחורה הניבה עשרות ציורים מרהיבים בטכניקות שונות שחלקם העיקרי יוצג בתערוכה.

האמנים המשתתפים:

איריס סינטרה, בועז נוי, נעם ונקרט, לריסה מילר, יונת סינטרה, אילן דותן, משה בלמס, דמיטרי מריינגוף, דלאל אלסראיעה

קבוצת "הברביזון החדש" : נטליה זורבוב, אסיה לוקין, אנה לוקשבסקי, זויה צ'רקסקי, אולגה קונדינה

-אינטרנט הזמנה A5

מרכז האמנות פועל בחורה זו השנה השלישית במסגרת תכנית "אמן בקהילה" בשיתוף משרד התרבות ומתנ"ס חורה. במהלך השנים הקודמות השתתפו תלמידי המרכז בתערוכות אמנות בחורה בתל אביב ומרכז ג'ו אלון בנגב. מרכז האמנות פועל לקידום תחום האמנות בחורה ולקידום דיאלוג אמנותי ותרבותי בין תושבי חורה וקבוצות אחרות . התערוכה הנוכחית היא הפעם הראשונה בה מתקיימת תערוכה של אמנים ישראלים בחורה.

 


 

טעימות לקראת פתיחת התערוכה "על שפת הבאר"

כתיבת תגובה

מחר ב-1400 תפתח התערוכה על שפת הבאר בגלריית מרכז ג'ו אלון ליד קיבוץ להב. רגע לפני הפתיחה כמה טעימות מתוך העבודות המוצגות בתערוכה.

הזמנה-גו אלוןבתערוכה מוצגות 29 עבודות וסרט וידאו אחד של 8 דק'. העבודות כוללות סדרה של קולאז'ים ומגזרות ניר שעשו תלמידים מכסייפה, תבליטי גבס מצוירים שעשו תלמידים מחורה וסדרה של שמונה צילומים של הקבוצה הבוגרת (תלמידי יב) מחורה.

תבליטי הגבס נעשו ביציקה לתוך תבניות חמר. האמנים הצעירים יצרו קודם משטח חמר בעובי של כ-2 ס"מ ואח"כ יצרו את הדימוי שלהם כדמות נגטיבית. כלומר מה שנמוך יהפוך להיות בולט ביציקה ומה שגבוה יהיה ביציקה נמוך. תהליך העבודה הזה דרש מהם התמודדות עם ההיפוך הקוגניטיבי ועם היצירה של פרטי הדימוי באמצעות טקסטורה ונפח. זה היה אתגר מעניין שהתלמידים עמדו בו יפה וחשו מכך סיפוק רב. התובנה הזו של הצורך בהיפוך ובהפניית הקשב והמבט חליפין בין צורה פוזיטיבית ונגטיבית הוא רעיון שיש לו שימושים רבים בעשיית אמנות.

הדימויים נעשו בחלקם בהשראת תמונות בספרים וחלקן היו פרי דמיונם של האמנים הצעירים.

תבלטי גבס: שניים מתוך 11 תבליטים המוצגים בתערוכה

IMG_1079-001

לואיי אלסראיעה

סנא אלהואשלה

סנא אלהואשלה

שתי מגזרות נייר מכסייפה מתוך 10 קולאז'ים ומגזרות ניר:

IMG_1136

עלי אלנסאסרה

IMG_1131

יסמין אלמעאבדה

שניים מתוך שמונה צילומים:

DSCF7187

מתוך סדרת "הבור"
באסם, עלי, חאזם

DSCF7174

מתוך סדרת "הבור"
באסם, עלי, חאזם

הסרט המוצג מבוסס על חומרים שצילמתי בזמן הפגישות בנינו, עוסק ברגשות שעלו תוך כדי העבודה על הצילומים ובזמן שחברי הקבוצה עבדו על סרטון מוזיקלי שרצו לעשות ע"פ תסריט שכתבו. העבודה על הפרויקטים הציפה קונפליקטים בין חברי הקבוצה ובאורח מסתורי הדהדה את הרעיונות האמנותיים והחברתיים שהם עסקו בהם בעבודות. ההקבלה הזו בין המציאות ומעשה האמנות עומדת במרכזו של הסרט ושופכת אור על סדרת הצילומים המוצגת. להרחבה בנושא הזה כדאי לקרוא את המאמר המופיע בקטלוג 

פריימים מתוך הסרט "מקרה יוסף" : צילום ועריכה-משה בלמס

קנאה.m2t_000215548

מתוך: מקרה יוסף

קנאה.m2t_000358358

מתוך: "מקרה יוסף"

ראניה אבו גודה

כתיבת תגובה

ראניה אבו גודה תלמידת כתה ז' בבית ספר מותנאבי בכסיפה בעלת הקול המדהים הקליטה שיר ראשון. צפו בווידאו. מברוכ.

IMG_0116

ביקור בתערוכה "קריאטידה" של סיגלית לנדאו

כתיבת תגובה

בשבוע שעבר ערכנו ביקור ראשון  בתערוכה במסגרת התכנית . זהו הביקור הראשון בתערוכה מתוך כמה ביקורים מתוכננים. הבחירה הפעם הייתה בתערוכה של סיגלית לנדאו המוצגת בימים אלה במוזיאון הנגב בבאר שבע.

הקבוצה כללה את תלמידי כיתות ז' ו-ח' וכמה חברים מהקבוצה הבוגרת שהצטרפו כמדריכי עזר ומתרגמים. ניכר היה שהתלמידים הצעירים התרגשו מאד מהביקור בתערוכה. עבורם זהו הביקור הראשון במוזיאון כלשהו לאמנות. המפגש עם עבודתה של לנדאו היה חשוב כמבוא לשיעורים שיתקיימו השנה בפיסול, הן מבחינת מגוון החומרים שלנדאו משתמשת בהם, הן מבחינת גישתה לפיסול ורדי-מייד והן מבחינת יכולתה של לנדאו לבטא בעבודתה חומרים אישיים ומצבים קולקטיביים.

בקומה התחתונה מוצגות בעיקר עבודות פיסול, בהן עבודות שהוצגו בהזדמנויות אחרות כחלק ממיצבים גדולים, ועבודות פיסול חדשות המוצגות לראשונה. קונסטרוקציה מברזל יחד עם מתווה לפסל, מאפשרים הצצה לאופן הבניה של פסלי הנשים המוכרים של לנדאו המצופים בעיסת ניר. בקומה השנייה של הגלריה מציבה האמנית בשני חדרים מיצב הכולל מטבח וסלון הלקוחים מדירת סבתה (החורגת) ומשלבת בהם אובייקטים מעשי ידיה מיצב סאונד ועבודת וידאו. עבודת הווידאו מציגה עץ זית הנתון בזרועותיה של מכונת מסיק המנערת את העץ באופן מכני ואלים. העבודה מוקרנת בתוך חדר הנשקף מחלון שיצרה האמנית ויוצר אשליה של מבט אל החוץ. הקומה השנייה מעוררת שאלות רבות הקשורות בזיכרון מקום, מקומיות והגירה הרלוונטיות גם לצעירים בדואים המבנים את זהותם בהקשר של מסורת, מקומיות ולאומיות. אני מניח שהרעיונות האלה יוותרו במשך זמן כחומר גלם לדיון עתידי.

בחלק השני של הביקור השתתפו התלמידים בסדנה ויצרו בחמר צורות בהשראת התערוכה.

היה שם כל כך הרבה שבאמת היה קשה להכיל ולעבד הכל בביקור קצר . אני משוכנע שבמהלך השנה נחזור ונזכר בדברים שראינו שם ונקשור אותם לעשייה שלנו.


 

וידאו-דעוו'ה

כתיבת תגובה

הזמנה: פרויקט אמנות חורה ישתתף בתערוכה קבוצתית בגלריה חנינא בתל אביב

כתיבת תגובה

קבוצת תלמידי התיכון של פרויקט אמנות חורה בהנחיית משה בלמס, ישתתפו בתערוכה קבוצתית בגלריה חנינא בת"א. הפתיחה ביום חמישי ה-24 במאי  בשעה 1800 .

מדובר בתערוכה משותפת לכמה קבוצות של אמנים צעירים ומבוגרים המציגים לראשונה בת"א. יוזמת ואוצרת התערוכה היא האמנית יפעת גלעדי, שגם הנחתה במהלך השנה קבוצת נשים מדימונה במסגרת תכנית "אמן בקהילה" של משרד התרבות. עוד ישתתפו בתערוכה קבוצת ילדים שעבדה במהלך השנה עם האמנית נטעלי שלוסר גם היא במסגרת אמן בקהילה, קבוצה של אמניות חרדיות הפועלת בעיר נתיבות בהדרכת אסנת סרבגילי והבמאית הצעירה רבקטל פיינה שתציג סרט תיעודי קצר העוסק במאבקה של אשה בדואית על אדמתה באלעראקיב.

חנינא היא גלריה קהילתית המופעלת ע"י קבוצת אמנים ופועלת בדרום ת"א במרחב עירוני  רב תרבותי. החיבור בין הגלריה לאמנות המגיעה מהפריפריה החברתית והתרבותית הוא לפיכך חיבור מוצהר וטבעי.  התערוכה שכוללת ריבוי של דרכי מבע ושפות היא באותה עת מקומית מאד ועכשווית מאד.

טקסט נילווה לתערוכה

העבודות המוצגות בתערוכה בגלריה חנינא נוצרו בעבודה עם תלמידי תיכון ביישוב הבדואי ח'ורה שבנגב, במסגרת פרויקט "אמן בקהילה" של משרד התרבות בהנחייתו של משה בלמס.

ככלל עוסקות העבודות במקומם של הצעירים בחברה בתקופה של תמורות גדולות באורח החיים הבדואי. משקל גדול יש לעובדה שבין האמנים הצעירים שהשתתפו בפרויקט יש בנות בדואיות רבות. לפיכך באים לביטוי זה לצד זה תעוזה וחשש, אירוניה עצמית ומודעות ביקורתית למעמדם של הבדואים בחברה הישראלית. העבודות כוללות עבודת וידאו המתארת לבישה טקסית של לבוש בדואי מסורתי, עבודות צילום שבמרכזן הדימוי של סוס ורוכב או רוכבת ועבודות של ציור על גבי צילומים.

מר ראסל על סוסו/ג'יימס סימור

בתרבות הבדואית הסוס הוא סמל מעמד ומזוהה עם גבריות, כבוד ואומץ לב. ניצחונם של הסוס ורוכבו  בתחרות או בקרב מביאה כבוד לא רק לרוכב אלא גם למשפחה ולשבט. סביב הסוס  התפתחה תרבות שלמה של אריגת קישוטים צבעוניים המייצגים באופן סימבולי את הישגיהם של הסוס ורוכבו ואת גדולתו של השבט. רעיונות אלה משתקפים בסיפור ובשירה הבדואית העממית. הסוס הערבי האצילי יובא למערב במאה ה-18 והפך במהרה לכוכב ספורט המרוצים המודרני שהתמסד באירופה במחצית השנייה של המאה ה-18. אמנים כגורג' סטאבס, ג'ימס סימור הבריטים, פיטר טילמנס ההולנדי ואחרים תיעדו בציוריהם את הסוסים ואת בעליהם האריסטוקרטים, לעיתים קרובות על רקע האדמות שבבעלותם. התמונות שצולמו בשדות המקיפים את ח'ורה מתכתבים עם ג'אנר זה, אם כי נוספת להם נימה אירונית וביקורתית. שכן, הבעלות על האדמה היא סלע מחלוקת מרכזי המאפיין את יחסיה של הקהילה הבדואית עם המדינה.

נער/מתוך פרויקט אמנות חורה 2012

בחברה הבדואית הרכיבה על סוסים שמורה לגברים בלבד. המראה של נער רכוב על סוס הוא מחזה נפוץ ונורמטיבי ביישובים הבדואים הכפריים. לעומת זאת נערה רכובה על סוס הוא מראה נדיר. הצגה של תמונות בהן מופיעות נשים בדואיות והפצתן נחשבת גם היא למעשה אסור. המסורת הבדואית הנשענת על פרשנות מחמירה של חוקי האיסלם מטילה מגבלות רבות על צניעותן של הנשים ועל חירותן במרחב הציבורי. הפגיעה בצניעותן של הנשים מאיימת על הגברים, המשפחה והשבט כולו ופוגעת בכבודם ובמעמדם החברתי. הפגיעה בכבוד המשפחה אינו דבר של מה בכך בחברה שבה לא עומד הפרט במרכז אלא הקהילה כמסגרת סולידארית ובעלת משמעות.

פריים מתוך עבודת וידאו: Desert walk#1/ פרויקט אמנות חורה

אף על פי שבהדרגה הנורמות השבטיות של החברה הבדואית משתנות בלחץ של התנאים הכלכליים והמדיניים, קיים מתח מתמיד בין המסורת הבדואית ובין הערכים הליברלים והדמוקרטיים שהקהילה נחשפת אליהם. בתהליך זה של אימוץ חלקי וחשדני של ערכים חילוניים עלולים פרטים לשלם מחיר יקר על חריגה מהנורמות. העבודות המוצגות בתערוכה מתקיימות בקו התפר בין הנורמות השליטות ובין השינוי שחווים האמנים הצעירים בדורם. הם עושים זאת מתוך סקרנות לעולם שמחוץ לקהילה ובהסתייגות מייצוגים רומנטיים של התרבות הבדואית הן כלפי פנים והן על ידי האחר. אך גם בזהירות רבה המשקפת את תלותם הגדולה בקהילה.

בעבודות שבתערוכה ננקטות תחבולות שונות כדי לעמוד בנורמות הייצוג המקובלות על הקהילה. זהו המרחב שבו נעשית העבודה הפנימית והחברתית המשמעותית של הקבוצה. המודעות למגבלות התרבותיות אינה מייצרת מרד ומחאה דווקא, אלא פתרונות יצירתיים. התחבולות שננקטות משכללות את השפה האומנותית מחד ומאידך מאתגרות גם את הנורמות השבטיות וגם את הציפיות מאמנות עכשווית. בין היתר העבודות אינן חתומות על ידי הצלם או יוצר העבודה אלא ע"י הקבוצה. בחירה זו מערערת על המיתוס של היוצר האינדיבידואל לטובת הקהילה היוצרת. זהו אינו רק מאפיין תרבותי שונה שאינו מאפשר עמידה ביקורתית נגד מקומן של הנשים למשל, אלא במידה רבה הכרה במרכזיותה של הקהילה לחייהם של הפרטים בתוכה.

בתוך כך, במערך הכוחות הפועלים בזירה התרבותית, המודרניות והחילוניות שמייצגת האמנות העכשווית אינן נתפסות בהכרח כקידמה. עבודת הוידאו לדוגמה, מציגה שני צעירים כשהם פושטים ולובשים לבוש מסורתי תוך כדי תנועה על רקע הכפר. הדימוי של הבגד המודרני מול הבגד המסורתי מייצג בפשטות את המסורתי מול המודרני. אף על פי כן אין מדובר בדיכוטומיה, אלא בתהליך שבו בכל רגע נתון מוצגים במקביל על שני מסכים, הקיום הבו זמני של הישן והחדש והתנועה בתוכם. הוידאו שצולם בהליכה לאחור נערך כך שהתנועה תראה ריאליסטית, אך מדי פעם מתרחשים בה שיבושים וא-נורמליה המערערים על האפשרות של תנועה ליניארית על ציר הזמן של התרבות. כפי שמציע האנתרופולוג טלאל אסד, בביקורתו על תפיסת החילוניות של המערב: החילונית אינה יורשתה של המסורת הדתית אלא מתקיימת במקביל לה במאבק מתמיד בין ערכים ומיתוסים.

משה בלמס, מאי 2012

בדואיישן

תגובה אחת

מה אפשר לעשות כשאי אפשר לפרסם צילומים של נערות בדואיות ?
המגבלה הולידה עבודות חדשות בעזרת ציור על גבי צילומים מודפסים של חברי הקבוצה.

בשלב כלשהו הבעיה שהתחלנו ממנה הפכה כמעט שולית ונפתח מרחב חדש של דמיון ופנטזיה. צילום של הכפר קסר א-סיר ליד דימונה שצולם באחד מסיורינו הפך תחת ידו של סמי אלעטאונה לנווה מדבר.

צילום של ילדה קטנה המצביעה בחוסר מודעות על כתבה המספרת על תפיסה של סמים ברהט, הפך בעבודתה של רים אלנבארי למרחב דו לשוני אירוני המספר משהו על תקשורת וחוסר תקשורת.

באסם אל עטאונה הפך צילום מטושטש של יד נשית לעולם של סמלים והתרחשויות ציוריות מיניאטוריות המתיקות את היד מהקונקרטי למופשט והסימבולי.

איה לקחה צילום קבוצתי של בנות שינתה את הרקע המקומי והסתירה את פניהן בשכבה לבנה עבה. כפיצוי על מחיקת פני הנשים הבליטה את כיסויי הראש באדום עז.

סמי הוסיף לצילום שעבד עליו שתי כתובות בעברית. באחת מהן כתב: "תן לבדואיישן לחיות" על משקל "תנו לחיות לחיות". בתוך כך המציא מילה חדשה: "בדואיישן", שבהברקה מסכמת את התמורות שעוברת החברה הבדואית. האירוניה שבמשפט הזה היא כפולה. הבדואיישן אינו רק אורח החיים והמסורת הבדואית הזקוקים לשימור והגנה כמו חייהם של בעלי חיים. הבדואיישן הוא גם האופן שבו לא יכולה המסורת הבדואית להתקיים אצל הבדואים עצמם ללא השתקפתותה בתודעת האחרים. הבדואיישן הוא אם כך המסורת הבדואית כשהיא מותנת כבר בתנאים המסויימים של המפגש עם המערב הישראלי, האמריקאי. הקולוניאלי אם תרצו. בוידאו שהופק לאחרונה במסגרת הקמפיין נגד תוכנית פראוור מצביעה הדוברת (השחקנית) אמל מורקוס על הרומנטיקה של הבדואים והמדבר בעיני הישראלי. הבדואיישן הוא הרומנטיזציה שעושים הבדואים עצמם למסורת שלהם, תוך שהם מפנימים את מבטו של האחר אך גם מלגלגים עליו ועל עצמם. בדואיישן.

Older Entries