הספר "אמנות מחלחלת כמו מים" יצא לאור

כתיבת תגובה

041-9x7-Landscape-Paperback-Book-Mockup-COVERVAULT-tighter

לרכישה מאובטחת

אחרי מסע הפקה ארוך ומרתק יצא לאור ספר העוסק בפעולות אמנות עם הקהילה הבדואית, שחלקן תועדו כאן בבלוג לפני כמה שנים.

הספר יצא בעזרת גיוס המונים ותמיכה של מועצת התרבות של מפעל הפיס בעיצוב של טלי בבאי הנהדרת. ”אמנות מחלחלת כמו מים“ הוא ספר העוסק ביצירת אמנות בשיתוף הקהילה בכפרים הבדואים בנגב. הוא אינו קטלוג המציג יצירות בלבד, אלא צוהר לתוך קהילה מסקרנת החיה כאן בישראל. דרכו יתוודע הקורא לדימויים חדשים ולקולות שלרוב נעדרים מהשיח החברתי והתרבותי בישראל.

מה מעסיק צעירים וצעירות בדואים?
אלו ערכים וכוחות פועלים מאחרי הקלעים של היצירה השיתופית ?
כיצד נוצרת המשמעות של עבודת אמנות במסגרת הקהילה ?
ומדוע אמנות קהילתית חשובה ומשמעותית ?

הספר חושף תהליכים קבוצתיים ואישיים מרגשים שנוצרו במפגש הבין-תרבותי בין האמן והקהילה.
הספר מבוסס על ניסיוני בשנים 2011 עד 2015 בהן פעלתי כאמן וכמורה לאמנות ביישובים הבדואים חוּרָה וכסייפה. בתקופה זו עבדתי עם מאות בני נוער ומבוגרים יהודים וערבים, הפקתי ואצרתי שש תערוכות בתל אביב, בבאר שבע, במרכז ג'ו אלון, בחורה ובכסייפה. וחיברתי בין אמנים ישראלים מהשורה הראשונה ובין היישוב חורה ותושביו.

הוא כולל שלושה ראיונות מרתקים עם פעילים בדואים ועם יוצרים יהודים וערבים, ומאמר פרי עטו של עמי שטייניץ, אוצר וחוקר העוסק שנים רבות בממשק שבין אמנות וקהילה. וכמובן תמונות רבות של מיטב היצירות שנוצרו בתקופה זו על ידי אמנים מקומיים ואורחים.
הספר הוא מקור חשוב להכרת ממד אחר ומפתיע של הקהילה הבדואית בישראל, מפתח להבנת הערך של אמנות קהילתית וכלי עזר לתכנון של פרויקטים דומים בישובים אחרים.

משה בלמס

ריכשו את הספר עכשיו ! לרכישה מאובטחת

 

מודעות פרסומת

בעקבות עאסם אבו שקרה

כתיבת תגובה

האמן הפלסטיני עאסם אבו שקרה זכה להכרה אמנותית אף שהלך לעולמו בגיל 28 בלבד. אולי בזכות יכולתו לבטא עמדה מקומית ואישית בשפת ציור מעודנת ועדכנית. הציור שלו שהעמיד במרכזו את הצבר הנטוע בעציץ כאייקון המבטא זרות ועקירות, סמל הקשור קשר עמוק לזהותו הפלסטינית ולמסורת של ציור פלסטיני, אך גם למצבו הקיומי כמי שעומד להיעקר בעצמו ומנהל מאבק כנגד הזמן. שפת הציור של אבו שקרה שואבת מההיסטוריה של האמנות ומנהלת דיאלוג עם הציור של שנות ה-70 בעיקר הגרמני. בתוך כך, הצליח אבו שקרה לבטא באמצעות היחס החקרני כלפי מסורות שונות עמדה וביטוי אישיים.

בעיני, כוחו הגדול הוא בתוגה הייחודית העולה מציוריו, במידה רבה לא בגלל הנושא או האייקון שבמרכז הציור אלא בגלל האופן שבו צייר אותם ובעיקר את האופן בו צייר את הרקעים של ציוריו. ברבים מהם יש מעין הילה בצבע חם הסמוך למסגרת בדומה למפגשי הצבע בציוריו של רותקו. בציורים אחרים קו האופק דלוק באור עמום, מהפנט, כמו קורא להתבוננות מדיטטיבית או לחלופין מבשר איזו קטסטרופה. תעיד כריכת הקטלוג המוכתמת שבידי כי פעמים רבות בזמן שציירתי עלה עאסם אבו שקרה בזיכרוני ופניתי ללוחות שבקטלוג פעם אחת כדי לראות שוב איך  הניח את הלבן הזה, או כדי לראות שוב את האופק הזה המואר באור מסתורי.

היום, הראיתי את העבודות לתלמידי כתה ט' וניסינו יחד לקרוא את השיר הטעון פוליטית של אנטון שמאס שפותח את הקטלוג. זה נכון שיש לציורים חשיבות מבחינה פוליטית, אבל לי נדמה תמיד שהעיסוק של עאסם אבו שקרה בדימויים המעלים על הדעת את המצב הפלסטיני, הם בחירה שנועדה ליצור קשר מידי עם הצופה. אני חושב שטעיתי, עבור התלמידים הבדואים הצבר לא נתפס כסמל פלסטיני באופן מידי. אולי בגלל שהוא פחות נפוץ בנגב, וגם הדיון בזהות פלסטינים נשמע להם מרוחק. לעומת זאת, הם מצאו ענין בשחזור הקומפוזיציה של עאסם אבו שקרה ובדגמים שונים של קקטוסים שתארו בעבודתם.

אולי צדק אנטו שמאס כשכתב ממקומו במישיגן:

2013-03-20 13.16.39

צברים…

2013-03-20 09.30.23 2013-03-20 09.30.48 (1) 2013-03-20 09.31.00 2013-03-20 09.31.09

עבודה של עאסם אבו שקרה

עבודה של עאסם אבו שקרה