שונה שם התערוכה ל"קצה אזור הנוחות"

כתיבת תגובה

בימים האחרונים התקבלה במתנ"ס ביקורת על כך שהתערוכה תקרא "בדואיישן". המבקרים טענו כי השם פוגעני. על כן הוחלט לאחר התיעצויות לשנות את שם התערוכה ולקרוא לה "קצה אזור הנוחות" כשם המאמר שיודפס בקטלוג התערוכה.

מובן כי אין ולא היתה כל כוונה לפגוע באיש. השם הקודם ביטא בעיני את השינוי העובר על הצעירים הבדואים ואת מודעותם למבט של האחר. הוא אכן אירוני במידה מסויימת ואני מניח שהאירוניה שבו לא הובנה כראוי (כתבתי על הופעת השם כאן).

בכל אופן השם החדש הולם אף הוא את התערוכה ומדגיש את הנכונות להתמודד עם אי הנוחות המופיעה כאשר שואלים שאלות על עצמנו ועל המציאות החברתית שבתוכה אנו פועלים. קצה אזור הנוחות הוא המקום בו מתחיל היוצר לבטא את עצמו ואת נקודת מבטו. במאמר "קצה אזור הנוחות" אני מספר על כך יותר.

בכל אופן בחירת השם היא חלק מהתהליך של יצירת התערוכה. הלחצים שהופיעו במהלך העבודה ובשלבים האחרונים מוסיפים לרלוונטיות של התערוכה ואני מקוה שהעבודות יצרו ענין בחורה ומחוץ לה ויעוררו ביקורת לגיטימית.

הפתיחה תהיה ביום חמישי 28.6 בשעה 18:00 במרכז קהילתי חורה. כולם מוזמנים!

מודעות פרסומת

בדואיישן

תגובה אחת

מה אפשר לעשות כשאי אפשר לפרסם צילומים של נערות בדואיות ?
המגבלה הולידה עבודות חדשות בעזרת ציור על גבי צילומים מודפסים של חברי הקבוצה.

בשלב כלשהו הבעיה שהתחלנו ממנה הפכה כמעט שולית ונפתח מרחב חדש של דמיון ופנטזיה. צילום של הכפר קסר א-סיר ליד דימונה שצולם באחד מסיורינו הפך תחת ידו של סמי אלעטאונה לנווה מדבר.

צילום של ילדה קטנה המצביעה בחוסר מודעות על כתבה המספרת על תפיסה של סמים ברהט, הפך בעבודתה של רים אלנבארי למרחב דו לשוני אירוני המספר משהו על תקשורת וחוסר תקשורת.

באסם אל עטאונה הפך צילום מטושטש של יד נשית לעולם של סמלים והתרחשויות ציוריות מיניאטוריות המתיקות את היד מהקונקרטי למופשט והסימבולי.

איה לקחה צילום קבוצתי של בנות שינתה את הרקע המקומי והסתירה את פניהן בשכבה לבנה עבה. כפיצוי על מחיקת פני הנשים הבליטה את כיסויי הראש באדום עז.

סמי הוסיף לצילום שעבד עליו שתי כתובות בעברית. באחת מהן כתב: "תן לבדואיישן לחיות" על משקל "תנו לחיות לחיות". בתוך כך המציא מילה חדשה: "בדואיישן", שבהברקה מסכמת את התמורות שעוברת החברה הבדואית. האירוניה שבמשפט הזה היא כפולה. הבדואיישן אינו רק אורח החיים והמסורת הבדואית הזקוקים לשימור והגנה כמו חייהם של בעלי חיים. הבדואיישן הוא גם האופן שבו לא יכולה המסורת הבדואית להתקיים אצל הבדואים עצמם ללא השתקפתותה בתודעת האחרים. הבדואיישן הוא אם כך המסורת הבדואית כשהיא מותנת כבר בתנאים המסויימים של המפגש עם המערב הישראלי, האמריקאי. הקולוניאלי אם תרצו. בוידאו שהופק לאחרונה במסגרת הקמפיין נגד תוכנית פראוור מצביעה הדוברת (השחקנית) אמל מורקוס על הרומנטיקה של הבדואים והמדבר בעיני הישראלי. הבדואיישן הוא הרומנטיזציה שעושים הבדואים עצמם למסורת שלהם, תוך שהם מפנימים את מבטו של האחר אך גם מלגלגים עליו ועל עצמם. בדואיישן.