249199_456065624434686_1872006038_n
ביקור בתערוכת ציורים של גדעון שני. הבית בדפנה, עומר. ינואר 2013

בדרך לעומר לביקור בתערוכה של גדעון שני התחיל לרדת גשם. סברין הייתה מודאגת. היא גרה 5 ק"מ ממזרח לחורה ביישוב בלתי מוכר. את הדרך לביתה חוצה ואדי קטן. כשיורד גשם הוא מתמלא במי שיטפונות ואי אפשר לחצות אותו במשך שעות. סברין היא מורה לחינוך מיוחד ועובדת עם ילדים אוטיסטים בבית ספר אלואפה בחורה. "כשהייתי סטודנטית במכללת קיי, קרה לא פעם שנתקעתי לפני הואדי וחיכיתי שעות עד שמפלס המים ירד כדי שאוכל להגיע הביתה. עד היום שמתחיל לרדת גשם אני מוכרחה לעזוב הכל וממהרת לחזור הביתה.."

כשהגענו לגלריה עם קבוצת תלמידים ביניהם גם כמה תלמידים של סברין נשקף מציורי השמן של גדעון שני המראה המוכר של הכפרים הבדואים הבלתי מוכרים. אוסף של צריפים נמוכים חסרי חן, בנויים מבלוקים חשופים, פחים גליים וגגות איסכורית.

154987_474150952626153_1503880760_n

באחד הציורים נראים הפחונים האפורים בחלקו הקרוב של הנוף כשברקע בתי מגורים מודרניים מבהיקים בלובנם והכיתוב "צמודי קרקע" המופיע על הציור מבטא באירוניה, את הפער הבלתי נתפס בין בתי האזרחים מהסוג הראשון לסלאמס שבו גרים הבדואים.

בציור אחר, כביש אספלט חוצה את הנוף כשמצדו האחד מבני תעשיה וארובות הפולטות עשן סמיך ומצידו השני הצריפים המגובבים והעקומים של היישוב הבדואי, כנראה ואדי נעם הסמוך לרמת חובב.בצד הכביש אישה בדואית עטופה שחורים ולידה מכלית ענק מבהיקה הנראית במבט העל המאפיין את הציור כמו פסל מודרניסטי.

בציורים אחרים, נראה הנוף מלא ההוד של הנגב בעונות השונות ובחלק מהציורים מופיעים במרחק פאתי ישובים בדואים שדרך עפר שחוקה מובילה אליהם ולפעמים גם זה לא.

62044_446259092082006_688784321_n

אין כנראה ציירים ישראליים רבים שהפנו את מבטם אל המרחב המאוכלס בבדואים, כאילו גם מעט הציירים הישראלים המתעניינים בנוף הנגב, "מנקים" את הנוף במודע או שלא במודע מהנוכחות המטרידה של הכפרים האלה, כמו המפות הרשמיות. הבדואים אצל שני אינם בדואים נוסטלגיים מדומיינים עם הגמל והקפה. אצל שני, הבדואים מופיעים כנוכחות קונקרטית פיזית וחברתית, לפעמים כצללים כמו בציור של השיג (אוהל אירוח) או בדמויות הנשים עטויות השחור המופיעות לעיתים בשולי הדרך. בכל הייצוגים האלה יוצרת הנוכחות הזו מתח גם עם הנוף וגם עם הציוויליזציה האחרת הנוכחת בציורים. השאלות כמו עולות מאליהן: כיצד יכולים הפערים החברתיים האלה להתמיד ? כיצד אפשר ליישב בין החומרים המאולתרים והזרים ובין הנוף ? עד מתי תימשך השוליות של אוכלוסייה כל כך משמעותית במרחב של הנגב ?

554529_490826690958579_239109906_n

שאלתי את התלמידים איך הם מרגישים מול הייצוג הזה של הבדואים. הם היו נבוכים. מרביתם נולדו לתוך הנגב והמראות האלה כמעט טבעיים עבורם. אילו הם היו מציירים את אותו הנוף, אמר משהוא, הוא היה הופך את הצריפים לווילות.

2013-01-30 15.16.43

2013-01-30 15.44.49

2013-01-30 15.38.50

מודעות פרסומת