ביקור בתערוכת ציורים של גדעון שני. הבית בדפנה, עומר. ינואר 2013
בדרך לעומר לביקור בתערוכה של גדעון שני התחיל לרדת גשם. סברין הייתה מודאגת. היא גרה 5 ק"מ ממזרח לחורה ביישוב בלתי מוכר. את הדרך לביתה חוצה ואדי קטן. כשיורד גשם הוא מתמלא במי שיטפונות ואי אפשר לחצות אותו במשך שעות. סברין היא מורה לחינוך מיוחד ועובדת עם ילדים אוטיסטים בבית ספר אלואפה בחורה. "כשהייתי סטודנטית במכללת קיי, קרה לא פעם שנתקעתי לפני הואדי וחיכיתי שעות עד שמפלס המים ירד כדי שאוכל להגיע הביתה. עד היום שמתחיל לרדת גשם אני מוכרחה לעזוב הכל וממהרת לחזור הביתה.."
כשהגענו לגלריה עם קבוצת תלמידים ביניהם גם כמה תלמידים של סברין נשקף מציורי השמן של גדעון שני המראה המוכר של הכפרים הבדואים הבלתי מוכרים. אוסף של צריפים נמוכים חסרי חן, בנויים מבלוקים חשופים, פחים גליים וגגות איסכורית.
באחד הציורים נראים הפחונים האפורים בחלקו הקרוב של הנוף כשברקע בתי מגורים מודרניים מבהיקים בלובנם והכיתוב "צמודי קרקע" המופיע על הציור מבטא באירוניה, את הפער הבלתי נתפס בין בתי האזרחים מהסוג הראשון לסלאמס שבו גרים הבדואים.
בציור אחר, כביש אספלט חוצה את הנוף כשמצדו האחד מבני תעשיה וארובות הפולטות עשן סמיך ומצידו השני הצריפים המגובבים והעקומים של היישוב הבדואי, כנראה ואדי נעם הסמוך לרמת חובב.בצד הכביש אישה בדואית עטופה שחורים ולידה מכלית ענק מבהיקה הנראית במבט העל המאפיין את הציור כמו פסל מודרניסטי.
בציורים אחרים, נראה הנוף מלא ההוד של הנגב בעונות השונות ובחלק מהציורים מופיעים במרחק פאתי ישובים בדואים שדרך עפר שחוקה מובילה אליהם ולפעמים גם זה לא.
אין כנראה ציירים ישראליים רבים שהפנו את מבטם אל המרחב המאוכלס בבדואים, כאילו גם מעט הציירים הישראלים המתעניינים בנוף הנגב, "מנקים" את הנוף במודע או שלא במודע מהנוכחות המטרידה של הכפרים האלה, כמו המפות הרשמיות. הבדואים אצל שני אינם בדואים נוסטלגיים מדומיינים עם הגמל והקפה. אצל שני, הבדואים מופיעים כנוכחות קונקרטית פיזית וחברתית, לפעמים כצללים כמו בציור של השיג (אוהל אירוח) או בדמויות הנשים עטויות השחור המופיעות לעיתים בשולי הדרך. בכל הייצוגים האלה יוצרת הנוכחות הזו מתח גם עם הנוף וגם עם הציוויליזציה האחרת הנוכחת בציורים. השאלות כמו עולות מאליהן: כיצד יכולים הפערים החברתיים האלה להתמיד ? כיצד אפשר ליישב בין החומרים המאולתרים והזרים ובין הנוף ? עד מתי תימשך השוליות של אוכלוסייה כל כך משמעותית במרחב של הנגב ?
שאלתי את התלמידים איך הם מרגישים מול הייצוג הזה של הבדואים. הם היו נבוכים. מרביתם נולדו לתוך הנגב והמראות האלה כמעט טבעיים עבורם. אילו הם היו מציירים את אותו הנוף, אמר משהוא, הוא היה הופך את הצריפים לווילות.
Hura Art Project 