ללמד חיים בחברה בה המוות נוכח

6 תגובות

בחודשים האחרונים המוות נוכח בעיירה

עם היציאה לחופשת החורף, שני מקרי מוות על רקע סכסוך ותיק בין שתי משפחות שמצאו עצמן באותו ישוב, כחלק ממדיניות יישוב האוכלוסייה הערבית בנגב. כמי שעובדת עם קבוצות מגוונות בקהילה מצאתי את עצמי מתקשרת ומנחמת א~נשים משתי המשפחות, שומעת את כאבם וכואבת איתן; וגם מתמודדת עם ביטולים עקב 'המצב';

כמה שבועות לאחר מכן הצטרפה משתתפת חדשה לקבוצה וסיפרה כבר במפגש הראשון שזו יום השנה למותה של אימה, שמתה בתאונת דרכים טרגית בכניסה לישוב בה נהרגו ונפצעו נשים רבות שנסעו מהישוב לירושלים-אלקודס להתפלל;

יום לאחר מכן, נפטרו שלושה צעירים מאחת המשפחות בתאונת דרכים קטלנית, שכללה גם פצועים קשה;

ולאחר כן, תאונה נוספת, ואדם צעיר נוסף מת.

בתוך כל זה, מה משמעות התנועה, מה משמעותו של הגוף החי והמתנועע בתוך עולם בו המוות נוכח?

עם השאלות האלו הגעתי לשיעור העשרה לנערות בסיכון באחד המרכזים בישוב

את העצב, הכאב, הכעס, הפחד – אנו פוגשות גם בגוף; אם ניתן לו מקום, אם לא נדחיק ונעלים, הפחד יעובד, וכתוצאה מכך גם ישתחרר, לפחות בחלקו. בנוסף, במצב של אי אמון, של קושי וכובד, יש נטייה לראות בעיקר את הרע, על כן יש חשיבות גדולה להציע חוויות חיוביות, של אמון, הקשבה, תמיכה, חיבור.

עם תובנות אלו נכנסתי לשיעור באותו יום. מציעה מפגש של אחת על אחת, להוביל אחת את השניה בעיניים עצומות – ליצור מרחבים של שותפות, תלות הדדית ואמון בין אחת לשניה; לשבת בשקט ולהקשיב לקולות של הנשימה המשותפת – לחוש את הביחד שלנו, ללא הבדל ולפני השמות והמשפחות; לגעת בעדינות, ברפרוף, לעקוב אחרי עמוד השדרה האחת של השניה, להקשיב לחוליות המחוברות זו לזו והפועלות – כל אחת לעצמה וכולן ביחד;

הצעתי בשיעורים בשבועות האחרונים רגעים של התבוננות שקטה לצד רגעים של שחרור חושי נטול מחויבות, חיברתי בין איכויות ההקשבה לעצמי ולחלל- מאבני הייסוד של עולם האימפרוביזציה – לבין הצורך להקשיב אחת לשניה ביישוב. ובעיקר, הבאתי, פעם אחר פעם, אישה אחר אישה, וגם כמה גברים, להיות ברגע, במלאות ובנוכחות בגופם, להקשיב לו ולמה שהוא מציע-

כי הגוף לעולם מציע חיים,

חיים עשירים, ומלאים, ונושמים;

באתי ללמד חיים, והמוות מזכיר לי זאת, מחזק את החשיבות שבהתמדה בחזרה את הגוף ואל מה שיש לו לספר לנו

IMG-20151217-WA0004

עיסוי תינוקות במעון יום

פרויקט חדש בא לחורה

כתיבת תגובה

נעים מאוד! צ'רפנא!

שמי אורלי אלמי ו'ירשתי' את הבלוג הזה ממשה בלמס האחד והיחיד, שהפעיל את פרויקט 'אמן בקהילה' במשך ארבע שנים בחורה והגה ויצר את הבלוג כחלק מהפרויקט.

השנה, אני שמחה מאוד לפתוח פרויקט חדש וחדשני, בשם 'רקדן (ובמקרה שלי רקדנית) בקהילה'.

זהו פרויקט חדש של משרד התרבות המשלב יוצרות ויוצרים בתחום המחול בישובים שונים ברחבי הארץ, תוך מתן תשומת לב לישובים המרוחקים מהמרכז הכלכלי, הגיאוגרפי והתרבותי-אומנותי של ישראל.

בבלוג אעלה הגיגים, רעיונות, תובנות ומחשבות מהעבודה בחורה, ולעיתים גם מידע על הפעילות ואולי גם תמונות.

בתקופה הקרובה אציג גם מידע נוסף על התכנית בכלל ועל התכנית בחורה בפרט.

הצטרפו אלי למסע מרתק בתנועה ובמילה,

Thanks תודה شكرا,

אורלי اورلي Orlyבדרך

התערוכה "פרסונה בכפר" תפתח ב-11 ביוני 2015 בגלריית תאטרון הפרינג' בבאר שבע

כתיבת תגובה

בסוף שנה גדושה בפעילות מציגים חברי קבוצת האמנות בחורה את התערוכה "פרסונה בכפר" הכוללת שלושה עשר צילומים ושתי מסכות. אם נספיק לסיים את ההכנות יתקיים בערב הפתיחה מיצג של הקבוצה ברחבת תאטרון הפרינג'. לא מבטיחים.

בהמשך הפוסט, 2 תמונות מתוך התערוכה וטקסט התערוכה בעברית. בקטלוג הוא מופיע גם בתרגום לערבית.

הזמנה פרסונה בכפר

פרסונה בכפר

בסוף 2014 סיפרתי באחד משעורי הציור בחורה, שקראתי על נערה אחת, שבני משפחתה מפצירים בה לעבור ניתוח לקיצור קיבה. נערה רגילה עם מבנה גוף קצת מלא שסביבתה החליטה שהיא שמנה מדי. הבנות ששמעו את הסיפור התקוממו. הן הרגישו שנעשה לנערה עוול, שזוהי רשעות לאלץ אותה לעשות ניתוח כשהיא בריאה לגמרי. הן דרשו שבני משפחתה יאהבו אותה ויקבלו אותה כפי שהיא. בקבוצתנו, שהייתה מורכבת אז רק מבנות, נגע הסיפור בקצוות העצבים החשופים ויצר תגובה.

IMG_0045

IMG_0007הסיפור נוכח בתערוכה כמרכיב מיתולוגי בעל תוכן רגשי וחברתי, אבל אינו מופיע בעבודה באופן ישיר. התערוכה מציגה צילומים שבמרכזם מופיעות מסכות שפותחו במשך כמה חודשים לצד מסכות מקוריות אחדות. חלק מהמסכות הן ייצוגים דמוניים של גברים, שהתגלגלו מהדמויות של הסיפור המקורי: האב, האח, הרופא, וחלקן מייצגות בת או אם. הזהות המגדרית של רבות מהן התבררה רק מתוך היחסים שעוצבו מול המצלמה. בחלק מהתמונות מופיע הגוף הנשי כשהוא מעוות ובעבודות אחרות מופיעה אישה צעירה בהקשר מסורתי, כשהיא לומדת לבשל או לצדו של גבר בעמדה עדיפה. כל אלה הם מבטים על מקומה של האישה בהקשר פרטי וחברתי.

עם זאת הצילומים אינם מתמסרים לפרשנות בקלות. הם כוללים סימנים רבים של הסביבה שבה צולמו ושל הזהויות המתקיימות בה, כך שעל אף הממד המיתי שמחדירות המסכות לצילומים, הם גם ריאליסטיים מאד. העבודות צולמו במרחבים שבהם מתרחש היומיום: ברחוב, בחלל ציבורי מסורתי המשמש את גברים (שיג) ובחדרים פרטיים. הדמויות עטויות המסכות המופיעות בכפר הופכות ל"פרסונה בכפר". הן יוצרות מפגש עם ילדים ומבוגרים, מעוררות  סקרנות, פנטזיה, חרדה וצחוק. חלק מהתושבים הופכים בעצמם לשחקנים במחזה המצולם ויוצרים זיקות חדשות בין המסכות והמציאות.

"פרסונה" הוא שמה היווני של המסכה ששימשה את התיאטרון של יוון העתיקה. המובן המקורי של השם, משמר את כוחה של המסכה בהגברת קולו של השחקן. חברי קבוצת האמנות של חורה משמיעים קול באמצעות אמנות. אמנות שכמו המסכה משמשת בתפקיד כפול של הסתרה ושל גילוי.

משה בלמס

התערוכה "ציורי חורה" תפתח ב-31.5.2014 בשעה 13:00

כתיבת תגובה

תערוכת האמנות "ציורי חורה" תפתח בשבת ה-31.5.2014 בשעה 13:00 במרכז הקהילתי חורה

נעילה 29.6.2014

אוצר התערוכה: משה בלמס , טל : 0545959841, moshebalmas(at)gmail.com

התערוכה "ציורי חורה" שתפתח בסוף מאי 2014 מציגה ציורים שצוירו בחורה על ידי 14 אמנים ישראלים.

12 מתוכם הם אמנים שהזמנתי לשהות של יומיים-שלושה שהוקדשו לציור מהתבוננות, של הנופים והאנשים בכפר הבדואי חורה. עוד ישתתפו בתערוכה דלאל אלסראיעה בת 14 תלמידת המרכז לאמנות בחורה וציירת מוכשרת וגם אני.

האמנים שהו בחורה בשני מחזורים שהתקיימו באפריל ובמאי 2014. במשך שהותם ציירו ברחובות, בחצרות הבתים ובמרכז האמנות בחורה, נפגשו עם תושבים ועם תלמידי מרכז האמנות ועוררו עניין וסקרנות רבה. התושבים בחורה קיבלו את האמנים בחביבות רבה התענינו ביצירתם ובחייהם כאמנים וסיפרו על חייהם בחורה. אני מקווה כי התערוכה תמשוך מבקרים רבים מבין התושבים בחורה ותרחיב את מבטם על המקום שבו הם חיים.

חלק מאמנים שהגיעו לחורה ובמיוחד חמש האמניות של קבוצת "הברביזון החדש" מרבים לצייר במרחב הציבורי מתוך רצון לחלץ את השיח האמנותי מעולם האמנות שהוא לעתים קרובות מסוגר ואליטיסטי. פעולת הציור ברחוב כקבוצה יוצרת מפגש ושיחה המרחיבים את קהל האמנות ומעשירה את השיח אודות האמנות ואת שפת הציור עצמה.

העבודה המאומצת שנעשתה בחורה הניבה עשרות ציורים מרהיבים בטכניקות שונות שחלקם העיקרי יוצג בתערוכה.

האמנים המשתתפים:

איריס סינטרה, בועז נוי, נעם ונקרט, לריסה מילר, יונת סינטרה, אילן דותן, משה בלמס, דמיטרי מריינגוף, דלאל אלסראיעה

קבוצת "הברביזון החדש" : נטליה זורבוב, אסיה לוקין, אנה לוקשבסקי, זויה צ'רקסקי, אולגה קונדינה

-אינטרנט הזמנה A5

מרכז האמנות פועל בחורה זו השנה השלישית במסגרת תכנית "אמן בקהילה" בשיתוף משרד התרבות ומתנ"ס חורה. במהלך השנים הקודמות השתתפו תלמידי המרכז בתערוכות אמנות בחורה בתל אביב ומרכז ג'ו אלון בנגב. מרכז האמנות פועל לקידום תחום האמנות בחורה ולקידום דיאלוג אמנותי ותרבותי בין תושבי חורה וקבוצות אחרות . התערוכה הנוכחית היא הפעם הראשונה בה מתקיימת תערוכה של אמנים ישראלים בחורה.

 


 

נפתחה התערוכה "על שפת הבאר"

כתיבת תגובה

כ-100 בני נוער מורים  הורים ואורחים השתתפו אתמול בפתיחת התערוכה "על שפת הבאר" בגלריית מרכז ג'ו אלון.

כתבה בערבית בפאנט

האמנים הצעירים התרגשו לפגוש את עבודותיהם מוצגות על קירות הגלריה ואת שמותיהם מתנוססים לידם. מרבית התלמידים שנכחו בפתיחה לא ביקרו מעולם בתערוכת אמנות והרעיון של פתיחת תערוכה כלל אינו מוכר להם. ההתרגשות הייתה על כן טבעית ומדבקת.

מנהלת המתנ"ס בכסייפה זיוה שביט נהנתה מאד לראות את העבודות והחמיאה לאמנים הצעירים על יכולתם לבטא רגשות מורכבים. מנהל ביה"ס התיכון אלמותנבי, דיבר על החשיבות של אמנות כאמצעי לקשר ולדיאלוג עם שאר חלקיה של החברה הישראלית ועל הצורך הניכר בסביבת המגורים של המגזר הבדואי, באמנים בעלי חוש אסתטי מפותח.

S1000020

חאזם, לואיי ונאסים

S1000027

גאוה

S1000039

בכניסה

S1000045

מעיינים בקטלוג

S1000046

התרגשות

S1000056

צופים בסרט "מקרה יוסף"

00071

צופות

IMG_1427 - עותק

בתערוכה

IMG_1429 - עותק

דודיק שושני חבר ועד המוזיאון משוחח עם נערות

IMG_1430 - עותק

עלא ועלא

IMG_1434 - עותק

עלי ליד עבודה שלו

IMG_1436 - עותק

חמזה ליד העבודה שלו

IMG_1438 - עותק

טל ג'ובני אוצרת הגלריה ויפתח

IMG_1448 - עותק-001

חליל דהאבשה ומשה בלמס

IMG_1452 - עותק

זיוה שביט

IMG_1456 - עותק

שיחה

טעימות לקראת פתיחת התערוכה "על שפת הבאר"

כתיבת תגובה

מחר ב-1400 תפתח התערוכה על שפת הבאר בגלריית מרכז ג'ו אלון ליד קיבוץ להב. רגע לפני הפתיחה כמה טעימות מתוך העבודות המוצגות בתערוכה.

הזמנה-גו אלוןבתערוכה מוצגות 29 עבודות וסרט וידאו אחד של 8 דק'. העבודות כוללות סדרה של קולאז'ים ומגזרות ניר שעשו תלמידים מכסייפה, תבליטי גבס מצוירים שעשו תלמידים מחורה וסדרה של שמונה צילומים של הקבוצה הבוגרת (תלמידי יב) מחורה.

תבליטי הגבס נעשו ביציקה לתוך תבניות חמר. האמנים הצעירים יצרו קודם משטח חמר בעובי של כ-2 ס"מ ואח"כ יצרו את הדימוי שלהם כדמות נגטיבית. כלומר מה שנמוך יהפוך להיות בולט ביציקה ומה שגבוה יהיה ביציקה נמוך. תהליך העבודה הזה דרש מהם התמודדות עם ההיפוך הקוגניטיבי ועם היצירה של פרטי הדימוי באמצעות טקסטורה ונפח. זה היה אתגר מעניין שהתלמידים עמדו בו יפה וחשו מכך סיפוק רב. התובנה הזו של הצורך בהיפוך ובהפניית הקשב והמבט חליפין בין צורה פוזיטיבית ונגטיבית הוא רעיון שיש לו שימושים רבים בעשיית אמנות.

הדימויים נעשו בחלקם בהשראת תמונות בספרים וחלקן היו פרי דמיונם של האמנים הצעירים.

תבלטי גבס: שניים מתוך 11 תבליטים המוצגים בתערוכה

IMG_1079-001

לואיי אלסראיעה

סנא אלהואשלה

סנא אלהואשלה

שתי מגזרות נייר מכסייפה מתוך 10 קולאז'ים ומגזרות ניר:

IMG_1136

עלי אלנסאסרה

IMG_1131

יסמין אלמעאבדה

שניים מתוך שמונה צילומים:

DSCF7187

מתוך סדרת "הבור"
באסם, עלי, חאזם

DSCF7174

מתוך סדרת "הבור"
באסם, עלי, חאזם

הסרט המוצג מבוסס על חומרים שצילמתי בזמן הפגישות בנינו, עוסק ברגשות שעלו תוך כדי העבודה על הצילומים ובזמן שחברי הקבוצה עבדו על סרטון מוזיקלי שרצו לעשות ע"פ תסריט שכתבו. העבודה על הפרויקטים הציפה קונפליקטים בין חברי הקבוצה ובאורח מסתורי הדהדה את הרעיונות האמנותיים והחברתיים שהם עסקו בהם בעבודות. ההקבלה הזו בין המציאות ומעשה האמנות עומדת במרכזו של הסרט ושופכת אור על סדרת הצילומים המוצגת. להרחבה בנושא הזה כדאי לקרוא את המאמר המופיע בקטלוג 

פריימים מתוך הסרט "מקרה יוסף" : צילום ועריכה-משה בלמס

קנאה.m2t_000215548

מתוך: מקרה יוסף

קנאה.m2t_000358358

מתוך: "מקרה יוסף"

"על שפת הבאר" תלמידים מחורה ומכסייפה יציגו עבודות אמנות בגלריית מרכז ג'ו אלון

כתיבת תגובה

בשמחה ובגאווה מתכוננים בחורה ובכסייפה לפתיחת התערוכה "על שפת הבאר" בגלריית מרכז ג'ו אלון. התערוכה שתפתח ב-10 ביוני תציג עד סוף יולי 2013 עבודות בקולאז', ציור, יציקות גבס, צילום וסרט קצר, שנעשו במהלך השנה.

זו השנה השנייה שבה פועלות קבוצות אמנות בחורה והשנה הראשונה שבה פועלת קבוצה בכסייפה. עבודות של התלמידים בחורה הוצגו בשנה שעברה בגלריה חנינא בת"א ובחורה. השנה בחרנו להציג את העבודות במרכז ג'ו אלון שבו פועלת גלריה חדשה בניהולה של טל ג'ובני, לצד המוזיאון הוותיק לתרבות הבדואית המציג אמנות בדואית מסורתית. זו הזדמנות להציג תרבות בדואית חדשה ושונה. היצירה העכשווית, מבטאת עולם מושגים ודימויים רחב שנטוע מצד אחד בתרבות השבטית, בזיכרון הקולקטיבי ובנפש האדם. מצד שני זוהי יצירה המשקפת חשיפה בלתי נמנעת לתרבויות אחדות ויחסים מורכבים אתן. התערוכה תלווה בקטלוג הכולל טעימות מתוך העבודות ושני טקסטים המציגים חלק מההקשרים של העבודות שעלו בתהליך יצירתם.

הזמנה-גו אלון

ראו מפת הגעה בסוף הפוסט

(ערבית אחרי עברית)

"על שפת הבאר"

התערוכה "על שפת הבאר", פרי יצירתם של בני נוער מחורה ומכסיפה מציגה עבודות נבחרות המשקפות את העשייה בקבוצות האמנות בהנחייתי במהלך השנה שחלפה.

העבודות הכוללות ציור וקולאז', תבליטי גבס ועבודות צילום מבטאות את עולמם הפנימי של בני הנוער ואת הדיאלוג שנוצר בינם וביני במהלך שנת עבודה. זהו דיאלוג שנסוב סביב שפת האמנות ואפשרויות הביטוי הגלומות בה, אך הוא גם דיאלוג בינתרבותי ובין-דתי בו מחפשים הצדדים ומוצאים נקודות התייחסות משותפות.

האמנים הצעירים מכסיפה אימצו את שפת הקולאז' והצלליות שלמדו בהתבוננות בעבודות של מאטיס ומאיר גור אריה והפכו אותה לשפתם, תוך שהם מייצרים את הדימויים והנופים שלהם. חלקם שובי לב בתמימותם הילדותית, כמו בעבודה המתארת קרב ימי שמעליו מרחף לב גדול ממדים. עבודה אחרת מצטיינת בתנופת מכחול ועיפרון, בצבעים ובהבעות פנים אקספרסיביים. על עבודה אחרת המתארת באמצעות מגזרות ניר שחורות סבך של עצים שציפור נחה על אחד מהם, משוך מסתורין נפשי מסקרן.

תבליטי הגבס שנעשו בחורה, מזכירים תבליטים עתיקים בטכניקה ובצביעה שלהם. הם מופיעים לנגד עיננו כלקסיקון של דימויים מזמנים ומקומות שונים. כעין שדה ריזומטי של שאלות, סימנים והקשרים המועצם על ידי הנגישות חסרת התקדים לדימויים המאפיינת את תקופתנו. ציפורים לצד פני מסכה דמויי פורטרט פרה-קולומביאני לצד היוניון-ג'ק ולצד מטוס שמגן דוד והכתובת ישראל מעטרות את כנפיו. השימוש בטכניקה מסורתית מאד של עשיית תבניות חמר ויציקה בגבס והעובדה שייצרו אותם אמנים בדואים צעירים יוצרת קפלים נוספים של הקשר ומשמעות.

סדרת עבודות הצילום הן מעין תסריט בלהות המתרחש באזור ספר מדברי, שגיבוריו הם שלושה צעירים. במרכזם נוכח "דימוי הבור" המנקז אליו הקשרים תרבותיים ופסיכולוגיים. החל מהבור אליו הושלך יוסף בסיפור המופיע בקוראן ובספר בראשית וכלה בבור כחלל פנימי המבטא ניכור, כעס או קנאה. העבודה מתייחסת לסיפור המקראי הן בבחירת הזירה, במקום המזוהה במסורת המקומית עם הבור אליו הושלך יוסף והן באזכורים חזותיים. על רקע החיים בחברה הבדואית השבטית, היצירה מעוררת שאלות על מקומה של האלימות ועל השפעתה.

בנוסף, מוצג בתערוכה הסרט "מקרה יוסף" המבוסס על צילומים וראיונות עם חברי הקבוצה שיצרה את סדרת "הבור", הסרט הקצר חושף טפח של התהליך הפנימי המורכב שחוו האמנים הצעירים במהלך יצירת התצלומים ופרויקטים נוספים שעסקו  בהם.

שוב "על שפת הבאר" כמו בתמונה עתיקה, במקום של מפגש, של צימאון ושל חיים, אבל גם במקום של משקעים, של מאבק ושל יצרים. שוב, אבל גם לראשונה "על שפת הבאר" היא תערוכת אמנות של יוצרים בדואים צעירים ומוכשרים המאמצים שפה חדשה וגם יוצרים אותה.

משה בלמס

יוני 2013

على حافة البئر

أثمرت جهود الطلاب من قريتي حورة وكسيفة معرضًا، معرض " على حافة البئر"   

والذي يعرض أعمال مختارة  تعكس الأعمال الفنية بشكل مجموعات بقيادة الموقع الاستاذ "موشي بلمس" خلال السنة المنصرمة .

والذي يضم : صور , كولاج , قوالب جبصية  وأعمال تصوير فوتوغرافي التي تعكس العالم الداخلي للطلاب كما تعكس الحوار الذي دار بينهم وبين الأستاذ "موشي" خلال ورشات العمل.

 الحوار الذي  يدور حول لغة الفنون وأيضا إمكانيات التعبير في هذا المجال , كما انه أيضا حوار بين ثقافات والاديان من خلاله يبحث الأطراف بل ويجدون نقاط مرجعية مشتركة .

وقد اعتمد الفنانون  الشباب من قرية كسيفه لغة الكولاج والتوضيح التي تعلموها من خلال النظر في أعمال الفنانين  "ماتيس" و"مئير غور ارييه" وجعلوها لغتهم في هذا المجال وفي خضم ذلك أنتجوا إبداعات خاصة بهم .

قسم من هؤلاء الفنانين هم أسرى لبراءة  طفولتهم  وينعكس هذا في عدة اعمال مثل العمل الذي يصف معركة بحرية التي يحوم من فوقها قلب كبير الأبعاد . كما في عمل أخر يتميز باستعمال فرشاة الرسم وقلم رصاص بألوان وتعابير لأوجه واضحة .

عمل آخر يصف استخدام قواطع من الأوراق السوداء المتشابكة كالأشجار والعصفور يستريح فوقها بإبداع يكتنفه الغموض .

القوالب الجبصية التي أنتجت في حوره تذكرنا بالنقوش الجبصية القديمة من حيث التقنية والألوان الخاصة بهذه النقوش القديمة .وهي تظهر أمام أعيننا كقالب يعبر عن  أزمنة وأماكن مختلفة وكالحقل المتشابك من الأسئلة والعلامات الكبيرة التي تبين التفاعل العجيب للأشياء المتميزة في عصرنا .

عصافير بجانب أقنعة خيالية , ورسومات قديمة كقدم التاريخ إلى جانب رمز علم بريطانيا والى جانبه طائرة يزين جناحيها  نجمة داوود واسم إسرائيل .

استخدام تقنية تقليدية جدا من اجل صنع قوالب الطين والجبص وهذه الحقيقة التي أنتجها فنانون طلاب أوجدت معاني جديدة من الابداعات .

مجموعة أعمال التصوير هي كالفيلم المخيف الذي حدثت مجرياته بمنطقة صحراوية قاحلة أبطاله ثلاثة فتيان تتوسطهم حفرة البئر الذي يجمع في داخله العلاقات التربوية والنفسية ابتداء من البئر الذي القي فيه سيدنا يوسف كما ذكر بالقران الكريم وكتاب التوراة وينتهي ببئر فارغ يعبر في داخله عن الإنكار , الغضب والحسد .

العمل يتطرق إلى القصة  التوراتية في اختيار المنطقة التي تتلاءم مع البئر الذي القي فيه يوسف. على واقع الحياة في المجتمع البدوي ،الإبداع يثير الكثير من الأسئلة حول العنف وتأثيره على المجتمع .

كما انه بالإضافة إلى المعرض يعرض أيضا " فيلم قصة يوسف "  الذي يعتمد على الصور التي التقطت والمقابلات التي أجريت  مع أعضاء الفرقة التي أنتجت مسلسل " البئر " .

الفيلم القصير يكشف درجة الانفعال الداخلي المعقد الذي عاشه الفنانون خلال إنتاجهم للمشاريع التي أنتجوها.

مرة أخرى على " حافة البئر" كما في الصورة القديمة في مكان لقاء فيه تَعَطُش للعمل وللحياة مع وجود ترسبات قديمة لصراع الإنتاج.

للمرة الأولى " على حافة البئر " هو معرض فني لمنتجين طلاب بدو مؤهلين تبنوا لغة جديدة وطوروها.

باحترام

استاذ الفنون موشي  بلمس

סדנת יציקות בחול

כתיבת תגובה

השנה מתקרבת לסיומה. הבנות שבכתה י' בבית ספר אלחיאת בחורה עסוקות בבגרויות, מגינים וכל הקושי הזה. בהפוגה שבין מבחנים החלטנו לערוך סדנה קלילה ומהנה.

הבוקר נפגשנו לסדנת יציקה בגבס. בהתחלה ציירנו סקיצות לציורים שאפשר לצייר על היציקות והסברתי את התהליך.

החומר לתבנית היה חול ים מסונן ורטוב שהנחנו בקופסאות קרטון. כל אחת הטביעה את כף ידה או רגלה בחול הרטוב והעמיקה מעט את השקע על ידי הוספת חול מסביב לצורה. אפשר היה להטביע גם צורה כלשהי כמו מספר או אות בתוך הצורה.

הכנו גבס נוזלי ויצקנו לתוך תבניות כפות ידיים והרגליים. אח"כ בחרו חלק מהמשתתפות לצבוע את היציקה או רק לנקות אותה משאריות החול ולהשאיר אותה בגוון חום זהוב של החול.

הבנות תפסו את העיקרון מהר מאד ויצקו גם אותיות לבבות וכיד הדמיון הטובה עליהן.

20130526_10541720130526_09531220130526_095320 20130526_095326 20130526_095333 20130526_095346 20130526_105341 20130526_105336 20130526_105321 20130526_105300 20130526_105246 20130526_105241

20130526_105232

ציורי קירות בחורה

3 תגובות

חופשת האביב היא זמן מצוין לצאת החוצה ולצייר על קירות. זה מה שעשינו השבוע על קירות מרכז האמנות בחורה. בעבודה על ציורי הקיר השתתפו עשרות ילדים מחורה בינם תלמידי המרכז, בני נוער המשמשים כמדצ"ים וילדי קייטנת האביב של המתנ"ס. עוד השתתפו שני הילדים שלי ועוד שלושה של חברים שהגיעו מירושלים.

ק1

IMG_0723

לרשותנו עמדו כ-50 מ"ר של קירות. קיר אחד ארוך של קרוון. ועוד שני קירות קטנים יותר. בשנה האחרונה פינינו את הקרוון ואת המחסן הצמוד לו מכל הג'אנק שהיה מאוחסן שם. הקרוון כולל שתי כיתות אחת גדולה ואחת קטנה ומחסן קטן. בין הקרוונים לבניין האבן יש חצר שחלקה מקורה והיא משמשת אותנו גם כן. כעת משמש המתחם כמרכז אמנות מקומי. בני הנוער והילדים שמגיעים לכאן לומדים ציור, פיסול וצילום ומרגישים שייכות וביטחון לשהות ולעבוד. שנת ההקמה לוותה כמובן בחבלי לידה. השיפוצים התקדמו לאט וחסר עדיין ציוד חשוב, אבל אנחנו ממשיכים להתקדם בתמיכת המתנ"ס.

DSCF1136

קצת לגבי תהליך העבודה. הציורים מבוססים על ציורי חיות דמיוניות שציירנו במהלך השנה. הציור של הבדואי המתבונן בעקבות הוא ציור של אחת התלמידות המוכשרות דלאל אלסריעה, בהשראת רישום בספר לימוד כלשהו. הרעיון היה לעבוד עם חניכי הקייטנה בכתות הנמוכות שאינם ציירים מיומנים אך יוכלו לצבוע שטחים בקלות בתנאי שיעבדו לפי תכנית ברורה.

בשלב הראשון מדדנו את הקירות ושרטטנו אותם בקנה מידה.

על השרטוטים תכנננו את הציורים וצבענו אותם. יצרנו שתי וריאציות לכל ציור. הגרסה הראשונה הציגה רק את קווי המתאר והגרסה השנייה כללה את הצבעים. חלק מהצביעה נעשתה בעפרונות צבעוניים וחלק אחר באמצעות המחשב.

Scan_Pic007020

בשלב הבא הקרנו את הרישומים של קווי המתאר על הקירות וסימנו את קווי המתאר בגיר.

IMG_0247

לאחר שהרישום עבר לקיר על פי התכנית, היה צריך לעשות התאמות קטנות ולהשלים חלקים קטנים בשוליים. כשזה הושלם עברנו על קווי המתאר באקרליק אפור.

כעת היה הציור מוכן לצביעה.

IMG_0263

לצביעה השתמשנו בצבעי אקרליקי תעשייתיים, שחור לבן וצבעי יסוד שערבבנו כדי ליצור גוונים חדשים לפי התכנית.

ילדי הקייטנה הגיעו בקבוצות של 15 שהתחלפו. כל קבוצה כזאת קיבלה הסבר קצר והתבקשה לזהות על הקירות את הסקיצות שהיו תלויות במקום. אחר כך הם התחלקו לקבוצות של שלושה, קיבלו סינרים צבעים ואחד או שניים מתלמידי המרכז הנחה אותם כיצד לצייר את הקטע שהוקצה להם.

IMG_0664

הצביעה התקדמה מהר מאד. עד הצהריים היה כמעט כל השטח צבוע. לקח עוד כמה שעות להשלים, לתקן היכן שצריך ולחזור על קווי המתאר. בשבוע נמרח לכה על הציורים כדי להגן עליהם.

IMG_0639

IMG_0702IMG_0704IMG_0686IMG_0646IMG_0640IMG_0715 IMG_0718IMG_0708 IMG_0711

בשאריות הצבע השתמשנו כדי לצבוע שער וג'אבר צייר על חלון הממ"ד.

אשה בשחור בצד הכביש

תגובה אחת

249199_456065624434686_1872006038_n
ביקור בתערוכת ציורים של גדעון שני. הבית בדפנה, עומר. ינואר 2013

בדרך לעומר לביקור בתערוכה של גדעון שני התחיל לרדת גשם. סברין הייתה מודאגת. היא גרה 5 ק"מ ממזרח לחורה ביישוב בלתי מוכר. את הדרך לביתה חוצה ואדי קטן. כשיורד גשם הוא מתמלא במי שיטפונות ואי אפשר לחצות אותו במשך שעות. סברין היא מורה לחינוך מיוחד ועובדת עם ילדים אוטיסטים בבית ספר אלואפה בחורה. "כשהייתי סטודנטית במכללת קיי, קרה לא פעם שנתקעתי לפני הואדי וחיכיתי שעות עד שמפלס המים ירד כדי שאוכל להגיע הביתה. עד היום שמתחיל לרדת גשם אני מוכרחה לעזוב הכל וממהרת לחזור הביתה.."

כשהגענו לגלריה עם קבוצת תלמידים ביניהם גם כמה תלמידים של סברין נשקף מציורי השמן של גדעון שני המראה המוכר של הכפרים הבדואים הבלתי מוכרים. אוסף של צריפים נמוכים חסרי חן, בנויים מבלוקים חשופים, פחים גליים וגגות איסכורית.

154987_474150952626153_1503880760_n

באחד הציורים נראים הפחונים האפורים בחלקו הקרוב של הנוף כשברקע בתי מגורים מודרניים מבהיקים בלובנם והכיתוב "צמודי קרקע" המופיע על הציור מבטא באירוניה, את הפער הבלתי נתפס בין בתי האזרחים מהסוג הראשון לסלאמס שבו גרים הבדואים.

בציור אחר, כביש אספלט חוצה את הנוף כשמצדו האחד מבני תעשיה וארובות הפולטות עשן סמיך ומצידו השני הצריפים המגובבים והעקומים של היישוב הבדואי, כנראה ואדי נעם הסמוך לרמת חובב.בצד הכביש אישה בדואית עטופה שחורים ולידה מכלית ענק מבהיקה הנראית במבט העל המאפיין את הציור כמו פסל מודרניסטי.

בציורים אחרים, נראה הנוף מלא ההוד של הנגב בעונות השונות ובחלק מהציורים מופיעים במרחק פאתי ישובים בדואים שדרך עפר שחוקה מובילה אליהם ולפעמים גם זה לא.

62044_446259092082006_688784321_n

אין כנראה ציירים ישראליים רבים שהפנו את מבטם אל המרחב המאוכלס בבדואים, כאילו גם מעט הציירים הישראלים המתעניינים בנוף הנגב, "מנקים" את הנוף במודע או שלא במודע מהנוכחות המטרידה של הכפרים האלה, כמו המפות הרשמיות. הבדואים אצל שני אינם בדואים נוסטלגיים מדומיינים עם הגמל והקפה. אצל שני, הבדואים מופיעים כנוכחות קונקרטית פיזית וחברתית, לפעמים כצללים כמו בציור של השיג (אוהל אירוח) או בדמויות הנשים עטויות השחור המופיעות לעיתים בשולי הדרך. בכל הייצוגים האלה יוצרת הנוכחות הזו מתח גם עם הנוף וגם עם הציוויליזציה האחרת הנוכחת בציורים. השאלות כמו עולות מאליהן: כיצד יכולים הפערים החברתיים האלה להתמיד ? כיצד אפשר ליישב בין החומרים המאולתרים והזרים ובין הנוף ? עד מתי תימשך השוליות של אוכלוסייה כל כך משמעותית במרחב של הנגב ?

554529_490826690958579_239109906_n

שאלתי את התלמידים איך הם מרגישים מול הייצוג הזה של הבדואים. הם היו נבוכים. מרביתם נולדו לתוך הנגב והמראות האלה כמעט טבעיים עבורם. אילו הם היו מציירים את אותו הנוף, אמר משהוא, הוא היה הופך את הצריפים לווילות.

2013-01-30 15.16.43

2013-01-30 15.44.49

2013-01-30 15.38.50

Older Entries