אחרי מסע הפקה ארוך ומרתק יצא לאור ספר העוסק בפעולות אמנות עם הקהילה הבדואית, שחלקן תועדו כאן בבלוג לפני כמה שנים.
הספר יצא בעזרת גיוס המונים ותמיכה של מועצת התרבות של מפעל הפיס בעיצוב של טלי בבאי הנהדרת. ”אמנות מחלחלת כמו מים“ הוא ספר העוסק ביצירת אמנות בשיתוף הקהילה בכפרים הבדואים בנגב. הוא אינו קטלוג המציג יצירות בלבד, אלא צוהר לתוך קהילה מסקרנת החיה כאן בישראל. דרכו יתוודע הקורא לדימויים חדשים ולקולות שלרוב נעדרים מהשיח החברתי והתרבותי בישראל.
מה מעסיק צעירים וצעירות בדואים?
אלו ערכים וכוחות פועלים מאחרי הקלעים של היצירה השיתופית ?
כיצד נוצרת המשמעות של עבודת אמנות במסגרת הקהילה ?
ומדוע אמנות קהילתית חשובה ומשמעותית ?
הספר חושף תהליכים קבוצתיים ואישיים מרגשים שנוצרו במפגש הבין-תרבותי בין האמן והקהילה.
הספר מבוסס על ניסיוני בשנים 2011 עד 2015 בהן פעלתי כאמן וכמורה לאמנות ביישובים הבדואים חוּרָה וכסייפה. בתקופה זו עבדתי עם מאות בני נוער ומבוגרים יהודים וערבים, הפקתי ואצרתי שש תערוכות בתל אביב, בבאר שבע, במרכז ג'ו אלון, בחורה ובכסייפה. וחיברתי בין אמנים ישראלים מהשורה הראשונה ובין היישוב חורה ותושביו.
הוא כולל שלושה ראיונות מרתקים עם פעילים בדואים ועם יוצרים יהודים וערבים, ומאמר פרי עטו של עמי שטייניץ, אוצר וחוקר העוסק שנים רבות בממשק שבין אמנות וקהילה. וכמובן תמונות רבות של מיטב היצירות שנוצרו בתקופה זו על ידי אמנים מקומיים ואורחים.
הספר הוא מקור חשוב להכרת ממד אחר ומפתיע של הקהילה הבדואית בישראל, מפתח להבנת הערך של אמנות קהילתית וכלי עזר לתכנון של פרויקטים דומים בישובים אחרים.
האביב הגיע לחורה וגם במרכז האמנות המקומי, תהליכי עבודה שהיו סמויים מין העין מגיחים כניצני פריחה ונפרשים כעלים ירוקים.
בשבועות האחרונים התקדמנו בעבודה על ציור קיר חדש המכסה שני קירות חיצוניים של קרוונים המוצבים במתחם המתנ"ס הישן. את הציורים עיצבתי בהשראת ציור של פיטר ברוייגל האב מ-1560 "משחקי ילדים", ואיורים של דורון זוהרי.
כדי להעביר את הסקיצה לקירות חילקתי את הסקיצה ואת הקירות למשבצות. זה היה תהליך מורכב יותר משיטת ההקרנה שבה השתמשנו בציורי קיר אחרים. הפעם לא היתה ברירה כי המרחק אל הקיר שממול היה בכמה מקומות קטן מדי מכדי להקרין בצורה יעילה. זאת הייתה בכל אופן הזדמנות להשתמש בטכניקה נוספת.
אחרי שבמשך כמה הזדמנויות העברתי את הסקיצה לקיר והדגשתי את קווי המתאר היינו מוכנים ליום ציור מרוכז לאחר שנאלצנו לדחות אותו פעם אחת בגלל גשם. ב-13.4 יום אחד לפני ליל הסדר, כאשר גם התלמידים הבדואים נמצאים בחופשת האביב, נפגשנו בבוקר ועבדנו עד אחר הצהריים. ערבבנו צבעים, התלכלכנו היטב והצלחנו להתקדם לא מעט אבל עוד לא סיימנו. הכוונה היא להמשיך לעבוד יחד עם בני נוער שמגיעים למועדונית ששוכנת בקרוונים שציירנו עליהם. הם כבר שותפים ועוקבים אחר הנעשה ובהמשך יעזרו גם בהשלמת הציור.
האמנים הצעירים התרגשו לפגוש את עבודותיהם מוצגות על קירות הגלריה ואת שמותיהם מתנוססים לידם. מרבית התלמידים שנכחו בפתיחה לא ביקרו מעולם בתערוכת אמנות והרעיון של פתיחת תערוכה כלל אינו מוכר להם. ההתרגשות הייתה על כן טבעית ומדבקת.
מנהלת המתנ"ס בכסייפה זיוה שביט נהנתה מאד לראות את העבודות והחמיאה לאמנים הצעירים על יכולתם לבטא רגשות מורכבים. מנהל ביה"ס התיכון אלמותנבי, דיבר על החשיבות של אמנות כאמצעי לקשר ולדיאלוג עם שאר חלקיה של החברה הישראלית ועל הצורך הניכר בסביבת המגורים של המגזר הבדואי, באמנים בעלי חוש אסתטי מפותח.
מחר ב-1400 תפתח התערוכה על שפת הבאר בגלריית מרכז ג'ו אלון ליד קיבוץ להב. רגע לפני הפתיחה כמה טעימות מתוך העבודות המוצגות בתערוכה.
בתערוכה מוצגות 29 עבודות וסרט וידאו אחד של 8 דק'. העבודות כוללות סדרה של קולאז'ים ומגזרות ניר שעשו תלמידים מכסייפה, תבליטי גבס מצוירים שעשו תלמידים מחורה וסדרה של שמונה צילומים של הקבוצה הבוגרת (תלמידי יב) מחורה.
תבליטי הגבס נעשו ביציקה לתוך תבניות חמר. האמנים הצעירים יצרו קודם משטח חמר בעובי של כ-2 ס"מ ואח"כ יצרו את הדימוי שלהם כדמות נגטיבית. כלומר מה שנמוך יהפוך להיות בולט ביציקה ומה שגבוה יהיה ביציקה נמוך. תהליך העבודה הזה דרש מהם התמודדות עם ההיפוך הקוגניטיבי ועם היצירה של פרטי הדימוי באמצעות טקסטורה ונפח. זה היה אתגר מעניין שהתלמידים עמדו בו יפה וחשו מכך סיפוק רב. התובנה הזו של הצורך בהיפוך ובהפניית הקשב והמבט חליפין בין צורה פוזיטיבית ונגטיבית הוא רעיון שיש לו שימושים רבים בעשיית אמנות.
הדימויים נעשו בחלקם בהשראת תמונות בספרים וחלקן היו פרי דמיונם של האמנים הצעירים.
תבלטי גבס: שניים מתוך 11 תבליטים המוצגים בתערוכה
לואיי אלסראיעה
סנא אלהואשלה
שתי מגזרות נייר מכסייפה מתוך 10 קולאז'ים ומגזרות ניר:
עלי אלנסאסרה
יסמין אלמעאבדה
שניים מתוך שמונה צילומים:
מתוך סדרת "הבור" באסם, עלי, חאזם
מתוך סדרת "הבור" באסם, עלי, חאזם
הסרט המוצג מבוסס על חומרים שצילמתי בזמן הפגישות בנינו, עוסק ברגשות שעלו תוך כדי העבודה על הצילומים ובזמן שחברי הקבוצה עבדו על סרטון מוזיקלי שרצו לעשות ע"פ תסריט שכתבו. העבודה על הפרויקטים הציפה קונפליקטים בין חברי הקבוצה ובאורח מסתורי הדהדה את הרעיונות האמנותיים והחברתיים שהם עסקו בהם בעבודות. ההקבלה הזו בין המציאות ומעשה האמנות עומדת במרכזו של הסרט ושופכת אור על סדרת הצילומים המוצגת. להרחבה בנושא הזה כדאי לקרוא את המאמר המופיע בקטלוג
פריימים מתוך הסרט "מקרה יוסף" : צילום ועריכה-משה בלמס
השנה מתקרבת לסיומה. הבנות שבכתה י' בבית ספר אלחיאת בחורה עסוקות בבגרויות, מגינים וכל הקושי הזה. בהפוגה שבין מבחנים החלטנו לערוך סדנה קלילה ומהנה.
הבוקר נפגשנו לסדנת יציקה בגבס. בהתחלה ציירנו סקיצות לציורים שאפשר לצייר על היציקות והסברתי את התהליך.
החומר לתבנית היה חול ים מסונן ורטוב שהנחנו בקופסאות קרטון. כל אחת הטביעה את כף ידה או רגלה בחול הרטוב והעמיקה מעט את השקע על ידי הוספת חול מסביב לצורה. אפשר היה להטביע גם צורה כלשהי כמו מספר או אות בתוך הצורה.
הכנו גבס נוזלי ויצקנו לתוך תבניות כפות ידיים והרגליים. אח"כ בחרו חלק מהמשתתפות לצבוע את היציקה או רק לנקות אותה משאריות החול ולהשאיר אותה בגוון חום זהוב של החול.
הבנות תפסו את העיקרון מהר מאד ויצקו גם אותיות לבבות וכיד הדמיון הטובה עליהן.
בחודש האחרון הקדשנו כמה מפגשים לעבודת פסיפס שיצרנו מסול. הסול הוא חומר ספוגי וגמיש שמגיע בצבעים רבים עזים מאד. התלמידים גזרו ממנו צורות שונות והדביקו על גבי ציורים שציירו קודם. לפעמים המשיכו לצייר או השאירו חלק מהציור ללא כיסוי. למי שהתקשה לבחור נושא הצעתי לצייר אם וילד.
ביקור בתערוכת ציורים של גדעון שני. הבית בדפנה, עומר. ינואר 2013
בדרך לעומר לביקור בתערוכה של גדעון שני התחיל לרדת גשם. סברין הייתה מודאגת. היא גרה 5 ק"מ ממזרח לחורה ביישוב בלתי מוכר. את הדרך לביתה חוצה ואדי קטן. כשיורד גשם הוא מתמלא במי שיטפונות ואי אפשר לחצות אותו במשך שעות. סברין היא מורה לחינוך מיוחד ועובדת עם ילדים אוטיסטים בבית ספר אלואפה בחורה. "כשהייתי סטודנטית במכללת קיי, קרה לא פעם שנתקעתי לפני הואדי וחיכיתי שעות עד שמפלס המים ירד כדי שאוכל להגיע הביתה. עד היום שמתחיל לרדת גשם אני מוכרחה לעזוב הכל וממהרת לחזור הביתה.."
כשהגענו לגלריה עם קבוצת תלמידים ביניהם גם כמה תלמידים של סברין נשקף מציורי השמן של גדעון שני המראה המוכר של הכפרים הבדואים הבלתי מוכרים. אוסף של צריפים נמוכים חסרי חן, בנויים מבלוקים חשופים, פחים גליים וגגות איסכורית.
באחד הציורים נראים הפחונים האפורים בחלקו הקרוב של הנוף כשברקע בתי מגורים מודרניים מבהיקים בלובנם והכיתוב "צמודי קרקע" המופיע על הציור מבטא באירוניה, את הפער הבלתי נתפס בין בתי האזרחים מהסוג הראשון לסלאמס שבו גרים הבדואים.
בציור אחר, כביש אספלט חוצה את הנוף כשמצדו האחד מבני תעשיה וארובות הפולטות עשן סמיך ומצידו השני הצריפים המגובבים והעקומים של היישוב הבדואי, כנראה ואדי נעם הסמוך לרמת חובב.בצד הכביש אישה בדואית עטופה שחורים ולידה מכלית ענק מבהיקה הנראית במבט העל המאפיין את הציור כמו פסל מודרניסטי.
בציורים אחרים, נראה הנוף מלא ההוד של הנגב בעונות השונות ובחלק מהציורים מופיעים במרחק פאתי ישובים בדואים שדרך עפר שחוקה מובילה אליהם ולפעמים גם זה לא.
אין כנראה ציירים ישראליים רבים שהפנו את מבטם אל המרחב המאוכלס בבדואים, כאילו גם מעט הציירים הישראלים המתעניינים בנוף הנגב, "מנקים" את הנוף במודע או שלא במודע מהנוכחות המטרידה של הכפרים האלה, כמו המפות הרשמיות. הבדואים אצל שני אינם בדואים נוסטלגיים מדומיינים עם הגמל והקפה. אצל שני, הבדואים מופיעים כנוכחות קונקרטית פיזית וחברתית, לפעמים כצללים כמו בציור של השיג (אוהל אירוח) או בדמויות הנשים עטויות השחור המופיעות לעיתים בשולי הדרך. בכל הייצוגים האלה יוצרת הנוכחות הזו מתח גם עם הנוף וגם עם הציוויליזציה האחרת הנוכחת בציורים. השאלות כמו עולות מאליהן: כיצד יכולים הפערים החברתיים האלה להתמיד ? כיצד אפשר ליישב בין החומרים המאולתרים והזרים ובין הנוף ? עד מתי תימשך השוליות של אוכלוסייה כל כך משמעותית במרחב של הנגב ?
שאלתי את התלמידים איך הם מרגישים מול הייצוג הזה של הבדואים. הם היו נבוכים. מרביתם נולדו לתוך הנגב והמראות האלה כמעט טבעיים עבורם. אילו הם היו מציירים את אותו הנוף, אמר משהוא, הוא היה הופך את הצריפים לווילות.
בשבועות האחרונים קיבלנו שני חדרי קרוון וחצר לשימוש תכנית האמנות בחורה. הצטיידנו בחומרים ואספנו ריהוט וציוד מכל הבא ליד כדי להפוך בהדרגה את המקום שלנו לבית אמתי עבור הילדים המגיעים לפעילות.
תלמידים חדשים הצטרפו אלינו מבית הספר המקומי לילדים אוטיסטים. הילדים האחרים מקבלים אותם יפה מאד והם מצדם נוכחים ועובדים בהנאה ובכישרון.
בשבוע שעבר ערכנו ביקור ראשון בתערוכה במסגרת התכנית . זהו הביקור הראשון בתערוכה מתוך כמה ביקורים מתוכננים. הבחירה הפעם הייתה בתערוכה של סיגלית לנדאו המוצגת בימים אלה במוזיאון הנגב בבאר שבע.
הקבוצה כללה את תלמידי כיתות ז' ו-ח' וכמה חברים מהקבוצה הבוגרת שהצטרפו כמדריכי עזר ומתרגמים. ניכר היה שהתלמידים הצעירים התרגשו מאד מהביקור בתערוכה. עבורם זהו הביקור הראשון במוזיאון כלשהו לאמנות. המפגש עם עבודתה של לנדאו היה חשוב כמבוא לשיעורים שיתקיימו השנה בפיסול, הן מבחינת מגוון החומרים שלנדאו משתמשת בהם, הן מבחינת גישתה לפיסול ורדי-מייד והן מבחינת יכולתה של לנדאו לבטא בעבודתה חומרים אישיים ומצבים קולקטיביים.
בקומה התחתונה מוצגות בעיקר עבודות פיסול, בהן עבודות שהוצגו בהזדמנויות אחרות כחלק ממיצבים גדולים, ועבודות פיסול חדשות המוצגות לראשונה. קונסטרוקציה מברזל יחד עם מתווה לפסל, מאפשרים הצצה לאופן הבניה של פסלי הנשים המוכרים של לנדאו המצופים בעיסת ניר. בקומה השנייה של הגלריה מציבה האמנית בשני חדרים מיצב הכולל מטבח וסלון הלקוחים מדירת סבתה (החורגת) ומשלבת בהם אובייקטים מעשי ידיה מיצב סאונד ועבודת וידאו. עבודת הווידאו מציגה עץ זית הנתון בזרועותיה של מכונת מסיק המנערת את העץ באופן מכני ואלים. העבודה מוקרנת בתוך חדר הנשקף מחלון שיצרה האמנית ויוצר אשליה של מבט אל החוץ. הקומה השנייה מעוררת שאלות רבות הקשורות בזיכרון מקום, מקומיות והגירה הרלוונטיות גם לצעירים בדואים המבנים את זהותם בהקשר של מסורת, מקומיות ולאומיות. אני מניח שהרעיונות האלה יוותרו במשך זמן כחומר גלם לדיון עתידי.
בחלק השני של הביקור השתתפו התלמידים בסדנה ויצרו בחמר צורות בהשראת התערוכה.
היה שם כל כך הרבה שבאמת היה קשה להכיל ולעבד הכל בביקור קצר . אני משוכנע שבמהלך השנה נחזור ונזכר בדברים שראינו שם ונקשור אותם לעשייה שלנו.
אתר זה הוקם בשנת הלימודים תשע"ב כדי לשמש במה לשיתוף בתהליכי העבודה של קבוצות תלמידי אמנות הפועלים ביישוב הבדואי חורה. התכנית פועלת בחורה זו השנה הרביעית במימון משרד התרבות והמועצה המקומית חורה ובסיוע מפעל הפיס. במהלך השנים פעלו במסגרת התכנית קבוצות שונות של בני נוער ומבוגרים ומשולבים גם תלמידים עם צרכים מיוחדים. בנוסף, פועלות קבוצות של תלמידי אמנות ביישוב כסייפה שגם עבודתם מוצגת באתר.
האתר הוא חלק מרשת "נא להכיר" העוסקת בחברה הבדואית בנגב.
עורך ראשי: משה בלמס
