אחרי מסע הפקה ארוך ומרתק יצא לאור ספר העוסק בפעולות אמנות עם הקהילה הבדואית, שחלקן תועדו כאן בבלוג לפני כמה שנים.
הספר יצא בעזרת גיוס המונים ותמיכה של מועצת התרבות של מפעל הפיס בעיצוב של טלי בבאי הנהדרת. ”אמנות מחלחלת כמו מים“ הוא ספר העוסק ביצירת אמנות בשיתוף הקהילה בכפרים הבדואים בנגב. הוא אינו קטלוג המציג יצירות בלבד, אלא צוהר לתוך קהילה מסקרנת החיה כאן בישראל. דרכו יתוודע הקורא לדימויים חדשים ולקולות שלרוב נעדרים מהשיח החברתי והתרבותי בישראל.
מה מעסיק צעירים וצעירות בדואים?
אלו ערכים וכוחות פועלים מאחרי הקלעים של היצירה השיתופית ?
כיצד נוצרת המשמעות של עבודת אמנות במסגרת הקהילה ?
ומדוע אמנות קהילתית חשובה ומשמעותית ?
הספר חושף תהליכים קבוצתיים ואישיים מרגשים שנוצרו במפגש הבין-תרבותי בין האמן והקהילה.
הספר מבוסס על ניסיוני בשנים 2011 עד 2015 בהן פעלתי כאמן וכמורה לאמנות ביישובים הבדואים חוּרָה וכסייפה. בתקופה זו עבדתי עם מאות בני נוער ומבוגרים יהודים וערבים, הפקתי ואצרתי שש תערוכות בתל אביב, בבאר שבע, במרכז ג'ו אלון, בחורה ובכסייפה. וחיברתי בין אמנים ישראלים מהשורה הראשונה ובין היישוב חורה ותושביו.
הוא כולל שלושה ראיונות מרתקים עם פעילים בדואים ועם יוצרים יהודים וערבים, ומאמר פרי עטו של עמי שטייניץ, אוצר וחוקר העוסק שנים רבות בממשק שבין אמנות וקהילה. וכמובן תמונות רבות של מיטב היצירות שנוצרו בתקופה זו על ידי אמנים מקומיים ואורחים.
הספר הוא מקור חשוב להכרת ממד אחר ומפתיע של הקהילה הבדואית בישראל, מפתח להבנת הערך של אמנות קהילתית וכלי עזר לתכנון של פרויקטים דומים בישובים אחרים.
האביב הגיע לחורה וגם במרכז האמנות המקומי, תהליכי עבודה שהיו סמויים מין העין מגיחים כניצני פריחה ונפרשים כעלים ירוקים.
בשבועות האחרונים התקדמנו בעבודה על ציור קיר חדש המכסה שני קירות חיצוניים של קרוונים המוצבים במתחם המתנ"ס הישן. את הציורים עיצבתי בהשראת ציור של פיטר ברוייגל האב מ-1560 "משחקי ילדים", ואיורים של דורון זוהרי.
כדי להעביר את הסקיצה לקירות חילקתי את הסקיצה ואת הקירות למשבצות. זה היה תהליך מורכב יותר משיטת ההקרנה שבה השתמשנו בציורי קיר אחרים. הפעם לא היתה ברירה כי המרחק אל הקיר שממול היה בכמה מקומות קטן מדי מכדי להקרין בצורה יעילה. זאת הייתה בכל אופן הזדמנות להשתמש בטכניקה נוספת.
אחרי שבמשך כמה הזדמנויות העברתי את הסקיצה לקיר והדגשתי את קווי המתאר היינו מוכנים ליום ציור מרוכז לאחר שנאלצנו לדחות אותו פעם אחת בגלל גשם. ב-13.4 יום אחד לפני ליל הסדר, כאשר גם התלמידים הבדואים נמצאים בחופשת האביב, נפגשנו בבוקר ועבדנו עד אחר הצהריים. ערבבנו צבעים, התלכלכנו היטב והצלחנו להתקדם לא מעט אבל עוד לא סיימנו. הכוונה היא להמשיך לעבוד יחד עם בני נוער שמגיעים למועדונית ששוכנת בקרוונים שציירנו עליהם. הם כבר שותפים ועוקבים אחר הנעשה ובהמשך יעזרו גם בהשלמת הציור.
האמנים הצעירים התרגשו לפגוש את עבודותיהם מוצגות על קירות הגלריה ואת שמותיהם מתנוססים לידם. מרבית התלמידים שנכחו בפתיחה לא ביקרו מעולם בתערוכת אמנות והרעיון של פתיחת תערוכה כלל אינו מוכר להם. ההתרגשות הייתה על כן טבעית ומדבקת.
מנהלת המתנ"ס בכסייפה זיוה שביט נהנתה מאד לראות את העבודות והחמיאה לאמנים הצעירים על יכולתם לבטא רגשות מורכבים. מנהל ביה"ס התיכון אלמותנבי, דיבר על החשיבות של אמנות כאמצעי לקשר ולדיאלוג עם שאר חלקיה של החברה הישראלית ועל הצורך הניכר בסביבת המגורים של המגזר הבדואי, באמנים בעלי חוש אסתטי מפותח.
מחר ב-1400 תפתח התערוכה על שפת הבאר בגלריית מרכז ג'ו אלון ליד קיבוץ להב. רגע לפני הפתיחה כמה טעימות מתוך העבודות המוצגות בתערוכה.
בתערוכה מוצגות 29 עבודות וסרט וידאו אחד של 8 דק'. העבודות כוללות סדרה של קולאז'ים ומגזרות ניר שעשו תלמידים מכסייפה, תבליטי גבס מצוירים שעשו תלמידים מחורה וסדרה של שמונה צילומים של הקבוצה הבוגרת (תלמידי יב) מחורה.
תבליטי הגבס נעשו ביציקה לתוך תבניות חמר. האמנים הצעירים יצרו קודם משטח חמר בעובי של כ-2 ס"מ ואח"כ יצרו את הדימוי שלהם כדמות נגטיבית. כלומר מה שנמוך יהפוך להיות בולט ביציקה ומה שגבוה יהיה ביציקה נמוך. תהליך העבודה הזה דרש מהם התמודדות עם ההיפוך הקוגניטיבי ועם היצירה של פרטי הדימוי באמצעות טקסטורה ונפח. זה היה אתגר מעניין שהתלמידים עמדו בו יפה וחשו מכך סיפוק רב. התובנה הזו של הצורך בהיפוך ובהפניית הקשב והמבט חליפין בין צורה פוזיטיבית ונגטיבית הוא רעיון שיש לו שימושים רבים בעשיית אמנות.
הדימויים נעשו בחלקם בהשראת תמונות בספרים וחלקן היו פרי דמיונם של האמנים הצעירים.
תבלטי גבס: שניים מתוך 11 תבליטים המוצגים בתערוכה
לואיי אלסראיעה
סנא אלהואשלה
שתי מגזרות נייר מכסייפה מתוך 10 קולאז'ים ומגזרות ניר:
עלי אלנסאסרה
יסמין אלמעאבדה
שניים מתוך שמונה צילומים:
מתוך סדרת "הבור" באסם, עלי, חאזם
מתוך סדרת "הבור" באסם, עלי, חאזם
הסרט המוצג מבוסס על חומרים שצילמתי בזמן הפגישות בנינו, עוסק ברגשות שעלו תוך כדי העבודה על הצילומים ובזמן שחברי הקבוצה עבדו על סרטון מוזיקלי שרצו לעשות ע"פ תסריט שכתבו. העבודה על הפרויקטים הציפה קונפליקטים בין חברי הקבוצה ובאורח מסתורי הדהדה את הרעיונות האמנותיים והחברתיים שהם עסקו בהם בעבודות. ההקבלה הזו בין המציאות ומעשה האמנות עומדת במרכזו של הסרט ושופכת אור על סדרת הצילומים המוצגת. להרחבה בנושא הזה כדאי לקרוא את המאמר המופיע בקטלוג
פריימים מתוך הסרט "מקרה יוסף" : צילום ועריכה-משה בלמס
השנה מתקרבת לסיומה. הבנות שבכתה י' בבית ספר אלחיאת בחורה עסוקות בבגרויות, מגינים וכל הקושי הזה. בהפוגה שבין מבחנים החלטנו לערוך סדנה קלילה ומהנה.
הבוקר נפגשנו לסדנת יציקה בגבס. בהתחלה ציירנו סקיצות לציורים שאפשר לצייר על היציקות והסברתי את התהליך.
החומר לתבנית היה חול ים מסונן ורטוב שהנחנו בקופסאות קרטון. כל אחת הטביעה את כף ידה או רגלה בחול הרטוב והעמיקה מעט את השקע על ידי הוספת חול מסביב לצורה. אפשר היה להטביע גם צורה כלשהי כמו מספר או אות בתוך הצורה.
הכנו גבס נוזלי ויצקנו לתוך תבניות כפות ידיים והרגליים. אח"כ בחרו חלק מהמשתתפות לצבוע את היציקה או רק לנקות אותה משאריות החול ולהשאיר אותה בגוון חום זהוב של החול.
הבנות תפסו את העיקרון מהר מאד ויצקו גם אותיות לבבות וכיד הדמיון הטובה עליהן.
בחודש האחרון הקדשנו כמה מפגשים לעבודת פסיפס שיצרנו מסול. הסול הוא חומר ספוגי וגמיש שמגיע בצבעים רבים עזים מאד. התלמידים גזרו ממנו צורות שונות והדביקו על גבי ציורים שציירו קודם. לפעמים המשיכו לצייר או השאירו חלק מהציור ללא כיסוי. למי שהתקשה לבחור נושא הצעתי לצייר אם וילד.
אתר זה הוקם בשנת הלימודים תשע"ב כדי לשמש במה לשיתוף בתהליכי העבודה של קבוצות תלמידי אמנות הפועלים ביישוב הבדואי חורה. התכנית פועלת בחורה זו השנה הרביעית במימון משרד התרבות והמועצה המקומית חורה ובסיוע מפעל הפיס. במהלך השנים פעלו במסגרת התכנית קבוצות שונות של בני נוער ומבוגרים ומשולבים גם תלמידים עם צרכים מיוחדים. בנוסף, פועלות קבוצות של תלמידי אמנות ביישוב כסייפה שגם עבודתם מוצגת באתר.
האתר הוא חלק מרשת "נא להכיר" העוסקת בחברה הבדואית בנגב.
עורך ראשי: משה בלמס
