נפתחה התערוכה "על שפת הבאר"

כתיבת תגובה

כ-100 בני נוער מורים  הורים ואורחים השתתפו אתמול בפתיחת התערוכה "על שפת הבאר" בגלריית מרכז ג'ו אלון.

כתבה בערבית בפאנט

האמנים הצעירים התרגשו לפגוש את עבודותיהם מוצגות על קירות הגלריה ואת שמותיהם מתנוססים לידם. מרבית התלמידים שנכחו בפתיחה לא ביקרו מעולם בתערוכת אמנות והרעיון של פתיחת תערוכה כלל אינו מוכר להם. ההתרגשות הייתה על כן טבעית ומדבקת.

מנהלת המתנ"ס בכסייפה זיוה שביט נהנתה מאד לראות את העבודות והחמיאה לאמנים הצעירים על יכולתם לבטא רגשות מורכבים. מנהל ביה"ס התיכון אלמותנבי, דיבר על החשיבות של אמנות כאמצעי לקשר ולדיאלוג עם שאר חלקיה של החברה הישראלית ועל הצורך הניכר בסביבת המגורים של המגזר הבדואי, באמנים בעלי חוש אסתטי מפותח.

S1000020

חאזם, לואיי ונאסים

S1000027

גאוה

S1000039

בכניסה

S1000045

מעיינים בקטלוג

S1000046

התרגשות

S1000056

צופים בסרט "מקרה יוסף"

00071

צופות

IMG_1427 - עותק

בתערוכה

IMG_1429 - עותק

דודיק שושני חבר ועד המוזיאון משוחח עם נערות

IMG_1430 - עותק

עלא ועלא

IMG_1434 - עותק

עלי ליד עבודה שלו

IMG_1436 - עותק

חמזה ליד העבודה שלו

IMG_1438 - עותק

טל ג'ובני אוצרת הגלריה ויפתח

IMG_1448 - עותק-001

חליל דהאבשה ומשה בלמס

IMG_1452 - עותק

זיוה שביט

IMG_1456 - עותק

שיחה

טעימות לקראת פתיחת התערוכה "על שפת הבאר"

כתיבת תגובה

מחר ב-1400 תפתח התערוכה על שפת הבאר בגלריית מרכז ג'ו אלון ליד קיבוץ להב. רגע לפני הפתיחה כמה טעימות מתוך העבודות המוצגות בתערוכה.

הזמנה-גו אלוןבתערוכה מוצגות 29 עבודות וסרט וידאו אחד של 8 דק'. העבודות כוללות סדרה של קולאז'ים ומגזרות ניר שעשו תלמידים מכסייפה, תבליטי גבס מצוירים שעשו תלמידים מחורה וסדרה של שמונה צילומים של הקבוצה הבוגרת (תלמידי יב) מחורה.

תבליטי הגבס נעשו ביציקה לתוך תבניות חמר. האמנים הצעירים יצרו קודם משטח חמר בעובי של כ-2 ס"מ ואח"כ יצרו את הדימוי שלהם כדמות נגטיבית. כלומר מה שנמוך יהפוך להיות בולט ביציקה ומה שגבוה יהיה ביציקה נמוך. תהליך העבודה הזה דרש מהם התמודדות עם ההיפוך הקוגניטיבי ועם היצירה של פרטי הדימוי באמצעות טקסטורה ונפח. זה היה אתגר מעניין שהתלמידים עמדו בו יפה וחשו מכך סיפוק רב. התובנה הזו של הצורך בהיפוך ובהפניית הקשב והמבט חליפין בין צורה פוזיטיבית ונגטיבית הוא רעיון שיש לו שימושים רבים בעשיית אמנות.

הדימויים נעשו בחלקם בהשראת תמונות בספרים וחלקן היו פרי דמיונם של האמנים הצעירים.

תבלטי גבס: שניים מתוך 11 תבליטים המוצגים בתערוכה

IMG_1079-001

לואיי אלסראיעה

סנא אלהואשלה

סנא אלהואשלה

שתי מגזרות נייר מכסייפה מתוך 10 קולאז'ים ומגזרות ניר:

IMG_1136

עלי אלנסאסרה

IMG_1131

יסמין אלמעאבדה

שניים מתוך שמונה צילומים:

DSCF7187

מתוך סדרת "הבור"
באסם, עלי, חאזם

DSCF7174

מתוך סדרת "הבור"
באסם, עלי, חאזם

הסרט המוצג מבוסס על חומרים שצילמתי בזמן הפגישות בנינו, עוסק ברגשות שעלו תוך כדי העבודה על הצילומים ובזמן שחברי הקבוצה עבדו על סרטון מוזיקלי שרצו לעשות ע"פ תסריט שכתבו. העבודה על הפרויקטים הציפה קונפליקטים בין חברי הקבוצה ובאורח מסתורי הדהדה את הרעיונות האמנותיים והחברתיים שהם עסקו בהם בעבודות. ההקבלה הזו בין המציאות ומעשה האמנות עומדת במרכזו של הסרט ושופכת אור על סדרת הצילומים המוצגת. להרחבה בנושא הזה כדאי לקרוא את המאמר המופיע בקטלוג 

פריימים מתוך הסרט "מקרה יוסף" : צילום ועריכה-משה בלמס

קנאה.m2t_000215548

מתוך: מקרה יוסף

קנאה.m2t_000358358

מתוך: "מקרה יוסף"

"על שפת הבאר" תלמידים מחורה ומכסייפה יציגו עבודות אמנות בגלריית מרכז ג'ו אלון

כתיבת תגובה

בשמחה ובגאווה מתכוננים בחורה ובכסייפה לפתיחת התערוכה "על שפת הבאר" בגלריית מרכז ג'ו אלון. התערוכה שתפתח ב-10 ביוני תציג עד סוף יולי 2013 עבודות בקולאז', ציור, יציקות גבס, צילום וסרט קצר, שנעשו במהלך השנה.

זו השנה השנייה שבה פועלות קבוצות אמנות בחורה והשנה הראשונה שבה פועלת קבוצה בכסייפה. עבודות של התלמידים בחורה הוצגו בשנה שעברה בגלריה חנינא בת"א ובחורה. השנה בחרנו להציג את העבודות במרכז ג'ו אלון שבו פועלת גלריה חדשה בניהולה של טל ג'ובני, לצד המוזיאון הוותיק לתרבות הבדואית המציג אמנות בדואית מסורתית. זו הזדמנות להציג תרבות בדואית חדשה ושונה. היצירה העכשווית, מבטאת עולם מושגים ודימויים רחב שנטוע מצד אחד בתרבות השבטית, בזיכרון הקולקטיבי ובנפש האדם. מצד שני זוהי יצירה המשקפת חשיפה בלתי נמנעת לתרבויות אחדות ויחסים מורכבים אתן. התערוכה תלווה בקטלוג הכולל טעימות מתוך העבודות ושני טקסטים המציגים חלק מההקשרים של העבודות שעלו בתהליך יצירתם.

הזמנה-גו אלון

ראו מפת הגעה בסוף הפוסט

(ערבית אחרי עברית)

"על שפת הבאר"

התערוכה "על שפת הבאר", פרי יצירתם של בני נוער מחורה ומכסיפה מציגה עבודות נבחרות המשקפות את העשייה בקבוצות האמנות בהנחייתי במהלך השנה שחלפה.

העבודות הכוללות ציור וקולאז', תבליטי גבס ועבודות צילום מבטאות את עולמם הפנימי של בני הנוער ואת הדיאלוג שנוצר בינם וביני במהלך שנת עבודה. זהו דיאלוג שנסוב סביב שפת האמנות ואפשרויות הביטוי הגלומות בה, אך הוא גם דיאלוג בינתרבותי ובין-דתי בו מחפשים הצדדים ומוצאים נקודות התייחסות משותפות.

האמנים הצעירים מכסיפה אימצו את שפת הקולאז' והצלליות שלמדו בהתבוננות בעבודות של מאטיס ומאיר גור אריה והפכו אותה לשפתם, תוך שהם מייצרים את הדימויים והנופים שלהם. חלקם שובי לב בתמימותם הילדותית, כמו בעבודה המתארת קרב ימי שמעליו מרחף לב גדול ממדים. עבודה אחרת מצטיינת בתנופת מכחול ועיפרון, בצבעים ובהבעות פנים אקספרסיביים. על עבודה אחרת המתארת באמצעות מגזרות ניר שחורות סבך של עצים שציפור נחה על אחד מהם, משוך מסתורין נפשי מסקרן.

תבליטי הגבס שנעשו בחורה, מזכירים תבליטים עתיקים בטכניקה ובצביעה שלהם. הם מופיעים לנגד עיננו כלקסיקון של דימויים מזמנים ומקומות שונים. כעין שדה ריזומטי של שאלות, סימנים והקשרים המועצם על ידי הנגישות חסרת התקדים לדימויים המאפיינת את תקופתנו. ציפורים לצד פני מסכה דמויי פורטרט פרה-קולומביאני לצד היוניון-ג'ק ולצד מטוס שמגן דוד והכתובת ישראל מעטרות את כנפיו. השימוש בטכניקה מסורתית מאד של עשיית תבניות חמר ויציקה בגבס והעובדה שייצרו אותם אמנים בדואים צעירים יוצרת קפלים נוספים של הקשר ומשמעות.

סדרת עבודות הצילום הן מעין תסריט בלהות המתרחש באזור ספר מדברי, שגיבוריו הם שלושה צעירים. במרכזם נוכח "דימוי הבור" המנקז אליו הקשרים תרבותיים ופסיכולוגיים. החל מהבור אליו הושלך יוסף בסיפור המופיע בקוראן ובספר בראשית וכלה בבור כחלל פנימי המבטא ניכור, כעס או קנאה. העבודה מתייחסת לסיפור המקראי הן בבחירת הזירה, במקום המזוהה במסורת המקומית עם הבור אליו הושלך יוסף והן באזכורים חזותיים. על רקע החיים בחברה הבדואית השבטית, היצירה מעוררת שאלות על מקומה של האלימות ועל השפעתה.

בנוסף, מוצג בתערוכה הסרט "מקרה יוסף" המבוסס על צילומים וראיונות עם חברי הקבוצה שיצרה את סדרת "הבור", הסרט הקצר חושף טפח של התהליך הפנימי המורכב שחוו האמנים הצעירים במהלך יצירת התצלומים ופרויקטים נוספים שעסקו  בהם.

שוב "על שפת הבאר" כמו בתמונה עתיקה, במקום של מפגש, של צימאון ושל חיים, אבל גם במקום של משקעים, של מאבק ושל יצרים. שוב, אבל גם לראשונה "על שפת הבאר" היא תערוכת אמנות של יוצרים בדואים צעירים ומוכשרים המאמצים שפה חדשה וגם יוצרים אותה.

משה בלמס

יוני 2013

على حافة البئر

أثمرت جهود الطلاب من قريتي حورة وكسيفة معرضًا، معرض " على حافة البئر"   

والذي يعرض أعمال مختارة  تعكس الأعمال الفنية بشكل مجموعات بقيادة الموقع الاستاذ "موشي بلمس" خلال السنة المنصرمة .

والذي يضم : صور , كولاج , قوالب جبصية  وأعمال تصوير فوتوغرافي التي تعكس العالم الداخلي للطلاب كما تعكس الحوار الذي دار بينهم وبين الأستاذ "موشي" خلال ورشات العمل.

 الحوار الذي  يدور حول لغة الفنون وأيضا إمكانيات التعبير في هذا المجال , كما انه أيضا حوار بين ثقافات والاديان من خلاله يبحث الأطراف بل ويجدون نقاط مرجعية مشتركة .

وقد اعتمد الفنانون  الشباب من قرية كسيفه لغة الكولاج والتوضيح التي تعلموها من خلال النظر في أعمال الفنانين  "ماتيس" و"مئير غور ارييه" وجعلوها لغتهم في هذا المجال وفي خضم ذلك أنتجوا إبداعات خاصة بهم .

قسم من هؤلاء الفنانين هم أسرى لبراءة  طفولتهم  وينعكس هذا في عدة اعمال مثل العمل الذي يصف معركة بحرية التي يحوم من فوقها قلب كبير الأبعاد . كما في عمل أخر يتميز باستعمال فرشاة الرسم وقلم رصاص بألوان وتعابير لأوجه واضحة .

عمل آخر يصف استخدام قواطع من الأوراق السوداء المتشابكة كالأشجار والعصفور يستريح فوقها بإبداع يكتنفه الغموض .

القوالب الجبصية التي أنتجت في حوره تذكرنا بالنقوش الجبصية القديمة من حيث التقنية والألوان الخاصة بهذه النقوش القديمة .وهي تظهر أمام أعيننا كقالب يعبر عن  أزمنة وأماكن مختلفة وكالحقل المتشابك من الأسئلة والعلامات الكبيرة التي تبين التفاعل العجيب للأشياء المتميزة في عصرنا .

عصافير بجانب أقنعة خيالية , ورسومات قديمة كقدم التاريخ إلى جانب رمز علم بريطانيا والى جانبه طائرة يزين جناحيها  نجمة داوود واسم إسرائيل .

استخدام تقنية تقليدية جدا من اجل صنع قوالب الطين والجبص وهذه الحقيقة التي أنتجها فنانون طلاب أوجدت معاني جديدة من الابداعات .

مجموعة أعمال التصوير هي كالفيلم المخيف الذي حدثت مجرياته بمنطقة صحراوية قاحلة أبطاله ثلاثة فتيان تتوسطهم حفرة البئر الذي يجمع في داخله العلاقات التربوية والنفسية ابتداء من البئر الذي القي فيه سيدنا يوسف كما ذكر بالقران الكريم وكتاب التوراة وينتهي ببئر فارغ يعبر في داخله عن الإنكار , الغضب والحسد .

العمل يتطرق إلى القصة  التوراتية في اختيار المنطقة التي تتلاءم مع البئر الذي القي فيه يوسف. على واقع الحياة في المجتمع البدوي ،الإبداع يثير الكثير من الأسئلة حول العنف وتأثيره على المجتمع .

كما انه بالإضافة إلى المعرض يعرض أيضا " فيلم قصة يوسف "  الذي يعتمد على الصور التي التقطت والمقابلات التي أجريت  مع أعضاء الفرقة التي أنتجت مسلسل " البئر " .

الفيلم القصير يكشف درجة الانفعال الداخلي المعقد الذي عاشه الفنانون خلال إنتاجهم للمشاريع التي أنتجوها.

مرة أخرى على " حافة البئر" كما في الصورة القديمة في مكان لقاء فيه تَعَطُش للعمل وللحياة مع وجود ترسبات قديمة لصراع الإنتاج.

للمرة الأولى " على حافة البئر " هو معرض فني لمنتجين طلاب بدو مؤهلين تبنوا لغة جديدة وطوروها.

باحترام

استاذ الفنون موشي  بلمس

אשה בשחור בצד הכביש

תגובה אחת

249199_456065624434686_1872006038_n
ביקור בתערוכת ציורים של גדעון שני. הבית בדפנה, עומר. ינואר 2013

בדרך לעומר לביקור בתערוכה של גדעון שני התחיל לרדת גשם. סברין הייתה מודאגת. היא גרה 5 ק"מ ממזרח לחורה ביישוב בלתי מוכר. את הדרך לביתה חוצה ואדי קטן. כשיורד גשם הוא מתמלא במי שיטפונות ואי אפשר לחצות אותו במשך שעות. סברין היא מורה לחינוך מיוחד ועובדת עם ילדים אוטיסטים בבית ספר אלואפה בחורה. "כשהייתי סטודנטית במכללת קיי, קרה לא פעם שנתקעתי לפני הואדי וחיכיתי שעות עד שמפלס המים ירד כדי שאוכל להגיע הביתה. עד היום שמתחיל לרדת גשם אני מוכרחה לעזוב הכל וממהרת לחזור הביתה.."

כשהגענו לגלריה עם קבוצת תלמידים ביניהם גם כמה תלמידים של סברין נשקף מציורי השמן של גדעון שני המראה המוכר של הכפרים הבדואים הבלתי מוכרים. אוסף של צריפים נמוכים חסרי חן, בנויים מבלוקים חשופים, פחים גליים וגגות איסכורית.

154987_474150952626153_1503880760_n

באחד הציורים נראים הפחונים האפורים בחלקו הקרוב של הנוף כשברקע בתי מגורים מודרניים מבהיקים בלובנם והכיתוב "צמודי קרקע" המופיע על הציור מבטא באירוניה, את הפער הבלתי נתפס בין בתי האזרחים מהסוג הראשון לסלאמס שבו גרים הבדואים.

בציור אחר, כביש אספלט חוצה את הנוף כשמצדו האחד מבני תעשיה וארובות הפולטות עשן סמיך ומצידו השני הצריפים המגובבים והעקומים של היישוב הבדואי, כנראה ואדי נעם הסמוך לרמת חובב.בצד הכביש אישה בדואית עטופה שחורים ולידה מכלית ענק מבהיקה הנראית במבט העל המאפיין את הציור כמו פסל מודרניסטי.

בציורים אחרים, נראה הנוף מלא ההוד של הנגב בעונות השונות ובחלק מהציורים מופיעים במרחק פאתי ישובים בדואים שדרך עפר שחוקה מובילה אליהם ולפעמים גם זה לא.

62044_446259092082006_688784321_n

אין כנראה ציירים ישראליים רבים שהפנו את מבטם אל המרחב המאוכלס בבדואים, כאילו גם מעט הציירים הישראלים המתעניינים בנוף הנגב, "מנקים" את הנוף במודע או שלא במודע מהנוכחות המטרידה של הכפרים האלה, כמו המפות הרשמיות. הבדואים אצל שני אינם בדואים נוסטלגיים מדומיינים עם הגמל והקפה. אצל שני, הבדואים מופיעים כנוכחות קונקרטית פיזית וחברתית, לפעמים כצללים כמו בציור של השיג (אוהל אירוח) או בדמויות הנשים עטויות השחור המופיעות לעיתים בשולי הדרך. בכל הייצוגים האלה יוצרת הנוכחות הזו מתח גם עם הנוף וגם עם הציוויליזציה האחרת הנוכחת בציורים. השאלות כמו עולות מאליהן: כיצד יכולים הפערים החברתיים האלה להתמיד ? כיצד אפשר ליישב בין החומרים המאולתרים והזרים ובין הנוף ? עד מתי תימשך השוליות של אוכלוסייה כל כך משמעותית במרחב של הנגב ?

554529_490826690958579_239109906_n

שאלתי את התלמידים איך הם מרגישים מול הייצוג הזה של הבדואים. הם היו נבוכים. מרביתם נולדו לתוך הנגב והמראות האלה כמעט טבעיים עבורם. אילו הם היו מציירים את אותו הנוף, אמר משהוא, הוא היה הופך את הצריפים לווילות.

2013-01-30 15.16.43

2013-01-30 15.44.49

2013-01-30 15.38.50

ביקור בתערוכה "קריאטידה" של סיגלית לנדאו

כתיבת תגובה

בשבוע שעבר ערכנו ביקור ראשון  בתערוכה במסגרת התכנית . זהו הביקור הראשון בתערוכה מתוך כמה ביקורים מתוכננים. הבחירה הפעם הייתה בתערוכה של סיגלית לנדאו המוצגת בימים אלה במוזיאון הנגב בבאר שבע.

הקבוצה כללה את תלמידי כיתות ז' ו-ח' וכמה חברים מהקבוצה הבוגרת שהצטרפו כמדריכי עזר ומתרגמים. ניכר היה שהתלמידים הצעירים התרגשו מאד מהביקור בתערוכה. עבורם זהו הביקור הראשון במוזיאון כלשהו לאמנות. המפגש עם עבודתה של לנדאו היה חשוב כמבוא לשיעורים שיתקיימו השנה בפיסול, הן מבחינת מגוון החומרים שלנדאו משתמשת בהם, הן מבחינת גישתה לפיסול ורדי-מייד והן מבחינת יכולתה של לנדאו לבטא בעבודתה חומרים אישיים ומצבים קולקטיביים.

בקומה התחתונה מוצגות בעיקר עבודות פיסול, בהן עבודות שהוצגו בהזדמנויות אחרות כחלק ממיצבים גדולים, ועבודות פיסול חדשות המוצגות לראשונה. קונסטרוקציה מברזל יחד עם מתווה לפסל, מאפשרים הצצה לאופן הבניה של פסלי הנשים המוכרים של לנדאו המצופים בעיסת ניר. בקומה השנייה של הגלריה מציבה האמנית בשני חדרים מיצב הכולל מטבח וסלון הלקוחים מדירת סבתה (החורגת) ומשלבת בהם אובייקטים מעשי ידיה מיצב סאונד ועבודת וידאו. עבודת הווידאו מציגה עץ זית הנתון בזרועותיה של מכונת מסיק המנערת את העץ באופן מכני ואלים. העבודה מוקרנת בתוך חדר הנשקף מחלון שיצרה האמנית ויוצר אשליה של מבט אל החוץ. הקומה השנייה מעוררת שאלות רבות הקשורות בזיכרון מקום, מקומיות והגירה הרלוונטיות גם לצעירים בדואים המבנים את זהותם בהקשר של מסורת, מקומיות ולאומיות. אני מניח שהרעיונות האלה יוותרו במשך זמן כחומר גלם לדיון עתידי.

בחלק השני של הביקור השתתפו התלמידים בסדנה ויצרו בחמר צורות בהשראת התערוכה.

היה שם כל כך הרבה שבאמת היה קשה להכיל ולעבד הכל בביקור קצר . אני משוכנע שבמהלך השנה נחזור ונזכר בדברים שראינו שם ונקשור אותם לעשייה שלנו.


 

צעירים מדטרויט ביקרו בתערוכה "קצה אזור הנוחות"

3 תגובות

כ-150 בני נוער מדטרויט ביקרו אתמול (10 ביולי) במתנ"ס חורה. הם ראו קטעים מהצגה של תאטרון הנוער של חורה, ביקרו בתערוכת הצילום של קבוצת האמנות בחורה ואפילו נטעו עצים בחצר המתנ"ס. 

כמה מחברי הקבוצה הדריכו את הסיור בגלריה באנגלית לאחר שבשבוע האחרון התכוננו בעזרתה של מורה לאנגלית. מאז פתיחת התערוכה עסקה קבוצה קטנה של משתתפי התכנית בהכנת ההדרכה בתערוכה והדריכה קבוצות של ילדים ומבוגרים שביקרו בגלריה בשבועיים האחרונים. בין היתר ביקרו בתערוכה הנהלת הג'וינט, מנהיגי קהילה בחורה, קבוצות ילדים של קייטנות המתנ"ס והקבוצה מדטרויט.

הצעירים מדטרויט שעבור רובם היה זה המפגש הראשון עם צעירים בדואים, למדו באמצעות העבודות, ההדרכה והשיחות שהתפתחו במהלך הביקור על חיי הצעירים בנגב ועל שאיפותיהם. עבורי היה משמח שהמפגש עובר דרך האמנויות ומדלג מעל הסטראוטיפים בטבעיות.

מנהל המתנ"ס עלי אבו אלקיעאן התראיין הבוקר בקול ישראל בערבית וסיפר על התערוכה ועל התהליך שעברו התלמידים. צוות של ערוץ טלוויזיה רוסי בערבית עשה כתבה על המפגש בין הצעירים הבדואים לצעירים מדטרויט וצילם את הביקור בגלריה ואת ההצגה שהעלתה קבוצת התאטרון.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

היסטוריה בחורה- תערוכת אמנות ראשונה ביישוב

כתיבת תגובה

אתמול נפתחה תערוכת האמנות "קצה אזור הנוחות" במרכז הקהילתי בחורה בהשתתפות אורחים מחורה ומחוץ לה.

בתערוכה מוצגות כארבעים עבודות צילום, עבודות המשלבות ציור וצילום ועבודת וידאו אחת.  העבודות מסכמות שנת עבודה של 26 אמנים צעירים שפעלו בישוב. חאזם אלעסיוי, מחברי הקבוצה דיבר על החשיבות של הצגת התערוכה בחורה, ויצירת דיאלוג עם אנשי המקום שבו גדלו המשתתפים. רים אלנבארי משתתפת נוספת דיברה על המשמעות של צילום בעיניה כמדיום של זיכרון אישי וקהילתי. בדברי התייחסתי להיבטים הבין-תרבותיים בעבודתי עם הצעירים המקומיים, ועל ההיבטים הבין דוריים שבין המשתתפים הצעירים להוריהם. חליל אלעוקבי, מורה בבית ספר תיכון ביישוב דיבר על האמנות כגשר ושפה משותפת בין יהודים וערבים.

בנוסף לאורחים מחורה השתתפו בפתיחה גם אורחים רבים מרחבי הארץ שנכחו מוקדם יותר בכנס סיום של תכנית משותפת לתנועת הצופים ולאג'יק. מנהלות אג'יק ויויאן סילבר ואמל א-סנע אלחג'וג' צפו בעבדות בעניין רב. אמל ביקרה בתערוכה מלווה בבנה הצעיר וקיבלה הסברים על העבודות ומשמעותן מעלי אבו סבית, אחד היוצרים הצעירים. היא הביעה את התפעלותה מהישגיהם של האמנים הצעירים והתרגשה מהעיסוק באשה הבדואית הבולט בחלק ניכר של העבודות.

במהלך השבועיים הקרובים יבקרו בתערוכה קבוצות של חניכי קייטנות הקיץ של המרכז הקהילתי וקבוצה גדולה של צעירים אמריקאים שהוזמנה לבקר בחורה. חברי הקבוצה וצוות המתנ"ס ייקחו חלק בהדרכה בתערוכה. אנחנו מיחסים חשיבות רבה למפגש של קהל מקומי עם העבודות, כדי ליצור לראשונה דיון משמעותי מסביב לאמנות בחברה שאינה רגילה לכך.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

שונה שם התערוכה ל"קצה אזור הנוחות"

כתיבת תגובה

בימים האחרונים התקבלה במתנ"ס ביקורת על כך שהתערוכה תקרא "בדואיישן". המבקרים טענו כי השם פוגעני. על כן הוחלט לאחר התיעצויות לשנות את שם התערוכה ולקרוא לה "קצה אזור הנוחות" כשם המאמר שיודפס בקטלוג התערוכה.

מובן כי אין ולא היתה כל כוונה לפגוע באיש. השם הקודם ביטא בעיני את השינוי העובר על הצעירים הבדואים ואת מודעותם למבט של האחר. הוא אכן אירוני במידה מסויימת ואני מניח שהאירוניה שבו לא הובנה כראוי (כתבתי על הופעת השם כאן).

בכל אופן השם החדש הולם אף הוא את התערוכה ומדגיש את הנכונות להתמודד עם אי הנוחות המופיעה כאשר שואלים שאלות על עצמנו ועל המציאות החברתית שבתוכה אנו פועלים. קצה אזור הנוחות הוא המקום בו מתחיל היוצר לבטא את עצמו ואת נקודת מבטו. במאמר "קצה אזור הנוחות" אני מספר על כך יותר.

בכל אופן בחירת השם היא חלק מהתהליך של יצירת התערוכה. הלחצים שהופיעו במהלך העבודה ובשלבים האחרונים מוסיפים לרלוונטיות של התערוכה ואני מקוה שהעבודות יצרו ענין בחורה ומחוץ לה ויעוררו ביקורת לגיטימית.

הפתיחה תהיה ביום חמישי 28.6 בשעה 18:00 במרכז קהילתי חורה. כולם מוזמנים!

וידאו-דעוו'ה

כתיבת תגובה

פתיחת התערוכה "בדואיישן-بدويشن-Beduation" במתנ"ס חורה

כתיבת תגובה

פתיחת תערוכת סיום השנה של קבוצת אמנות חורה: "בדואיישן-بدويشن-Beduation"

תתקיים ביום חמישי 28.6.2012 בשעה 18:00 במרכז קהילתי חורהבמעמד ראש המועצה ד"ר מחמד אלנבארי

בתערוכה יוצגו מבחר מעבודת הקבוצה לאחר שחלק מהעבודות הוצגו בתערוכה קבוצתית בתל אביב ועוררו ענין רב. התערוכה מוצגת  במרכז הקהילתי חורה מיום חמישי ה-28 ביוני ועד יום שישי ה-13 ביולי.

התערוכה תלווה בקטלוג. הציבור מוזמן !

טקסט נילווה לתערוכה (עברית אחרי ערבית)

حافة منطقة الراحة

رجل يهودي، يسكن في مركز البلاد، يصل هذا الرجل بصفته فنان الى منطقة بدوية بالنقب بمُهمة من قِبل وزارة الثقافة الإسرائيلية, عليه ان يجيب على عِدة أسئلة، أنا سألت نفسي: هل أنا وكيل ثقافة معينة؟وان كان هذا صحيح فأي ثقافة هذه اذاً؟ هل يروني كوكيل ؟هل كوني غريب واختلافي يثيران الشك ؟هل سأحصل على ثقة، وضوح وشراكة؟ كيف أًريد أن أؤثر على الأشخاص الذين سألتقي بهم والى أي حد أنا منفتح للتغيُر بنفسي نتيجة من هذا اللقاء ؟

هذه الأسئلة وغيرها الكثير، رافقتني في التعامل مع الجمهور في بلدة حورة، أدركت أن لقائي مع جمهور حورة لا تقتصر على اللقاء مع مجموعة طلاب وطالبات، بينما كانت كل اللقاءات مع طاقم المركز الثقافي ,معلمين,مدراء مدارس,عُمال نظافة,شباب وأخرون من المركز الثقافي  وفي المدارس التي قمت بزيارتها وحتى الناس في الشارع، هي لقاءات ذات أهمية، في كل هذه اللقاءات لم امثل نفسي فقط وإنما مثلت حلقة ناقصة وجزئها الكبير ليس تحت سيطرتي.

في كل لقاء كان بإمكاني إحداث تغيير بسيط، في قدرتي التواصل مع من التقيتهم، تبادل أطراف الحديث والعمل سويا.

في أحد اللقاءات الأولى مع المجموعة بحورة والتي كُرِست للتمرن على التصوير بالفيديو، طلبت من المشتركات أن يتطرقن لمقولة نيل د.وولش "life begins at the end of your comfort zone"-تبدأ الحياة عند نهاية منطقة راحتك .

في البداية ترجمنا هذه المقولة سوياً للعبرية والعربية ومن ثَم خرجنا للتصوير في الخارج، كانت الترجمة فرصة للسؤال عما نفعل هنا سوياً؟ وما هو المريح والمعروف بالنسبة لنا، وكيف للإبداع والفن أن يكونا طريقة لتخطيهم وتجاوزهم ؟ خيم على النقاش في نفس اليوم وعد غامض وفضول تجاه أمر لم يُبحث فيه بعد، الخطر بحافة منطقة الراحة لم يكن محسوس. سرعان ما تغير هذا واتضح أنه كان هناك أمر شبه تنبؤي في هذه الجملة .حافة منطقة الراحة كانت قريبة مما افترضت، وسرعان ما بدأت تظهر حدود,واشارات تحذير بداخل المجموعة ومن المحيط.

خطتي الأساسية  كانت جمع قصص شعبية بدوية من المشتركين واستخدمها كمركبات (مواد خام) لأعمال بالفيديو, تصوير ورسم لكنني كلما حاولت تشجيع الفتيات لتنفيذ هذا المشروع كلما فقدتهن أكثر، التمارين التي شجعت التعبير الشخصي أدت الى عدم الثقة والى تقويض الثقة بيني وبين المجموعة. عندها بدأت أشعر بأن خطتي وبرنامجي يواجه أزمة.

في أواخر شهر كانون ثاني\ديسمبر، خرجنا لجولة في النقب، اتضح لي من خلال حالتين خلال الجولة، الى أي حد تختلف مفاهيمي عن مفاهيم الطلاب والطالبات.

الحدث الأول في اللقية:

 استضافتنا جمعية  " تطريز الصحراء"والتي تعمل على تمكين النساء البدويات واعلاء مكانتهن من خلال تشغيلهن بأعمال التطريز التقليدي, تعليم القراءة والكتابة. حيث تم احراق خيمة العمل والاستضافة التابعة للجمعية في السابق، نشاط الجمعية مُهدَد من قِبَل بعض الرجال  غير المعنيين بأي تغيير كان لمكانة النساء، فيقومون بالُتشَهِير بِهِن وينكلون بهن ويضايقونهن بطرق مختلفة.

في الجولة التي قمت بها في حانوت الجمعية قدمت لنا المرشدة تغيير قامت به المطرزات بنموذج تطريز تقليدي، تصوير مجرد بشكل زهرة يُظهر الرجل بالمركز بلون ونساءه من حوله بلون أخر مختلف، هذا التغيير الذي قامت به المُطرزات حوَلَ النموذج  بشكل رمزي يُظهر النساء في المركز، بالنسبة للمُطرزات هذه كانت خطوة جريئة وايضاَ بنظرة من الخارج تظهر النماذج المجردة متشابهة جداُ ببعضها البعض.

الحدث الثاني: كان في قرية قصر السر

استضافتنا في القرية جمعية بستان في بناية تُستخدم مضافة "شِق" يجلس فيها بشكل تقليدي الرجال فقط. حيث نزلت فتيات المجموعة من الحافلة وهُن ينظرن الواحدة الى الأُخرى بإحراج دون أن يعرفن كيف يتصرفن. دخلنَ فقط بعد أن حثهُن المضيفين على الدخول وكن مضطربات لوقت طويل. تعلمت من هاذين الحدثين واللذين يبدون للوهلة الأولى بأنهما هامشية (ليس مهمين) تعلمت عن مدى عمق جهلي بالعادات والتقاليد البدوية, وعن الحساسية والحذر في التغيير.

في الواقع لم يكُن هناك ضرورة للوصول حتى القصة البدوية لكي نلاحظ الدراما الإنسانية والثقافية التي تدور في المجتمع, بالتوتر القائم بين الشباب والبالغين وبين النساء والرجال.

ما يتطلب منني من الأن وصاعداً  كفنان ومُوَجِه هو أن أُعَير حساسيتي لردود فعل المشتركين والمحيط لاقتراحاتي واقتراحات المشتركين. فهم علموني اكثر من اي شيء عن المحظورات ,عن المخاوف, وعن طموحات الشباب والشابات اللذين قابلتهم، العمل الإبداعي تحول الى عملية تضُم أفكار كإمكانية, وما بقي خارج العرض وما قررنا اخفائه ,أثرى اللقاء ليس أقل مما صورناه  ويعرض في المعرض .

في هذه العملية لعبت التقاليد البدوية دوراً ايجابياً، كتقييد يشجع على حلول إبداعية, وأساسا للتضامن داخل المجموعة. في بعض الأعمال في المعرض استخدمت الحِيَل المختلفة من اجل الالتزام بمعايير التمثيل المقبولة لدى المجتمع.هذا هو المكان الذي أجريت فيه الأعمال الداخلية والاجتماعية الهامة للمجموعة. الوعي للقيود الثقافية لم تؤدي بالضرورة الى تَمَرُد واحتجاج ,إنما أدى الى مرونة ومسؤولية التي ظهرت بالحلول الإبداعية.

الحِيَل التي استخدمت طورت اللغة الفنية من ناحية ,ومن ناحية أخرى تحدت المعايير القبلية والتوقعات من الفن المُعاصر أيضاً. الأعمال مُوَقَعة من قِبَل المجموعة وليس من قبل المُصَوِر أو صاحب العمل. هذا الاختيار يُقوِض من الأسطورة الغربية للمبدع الفرد لصالح المجتمع المبدع وتُعَززمن ثقة المبدعين في طريقهم المشتركة.

المعرض يوازي بين القيَم والمنطق الداخلي للتقاليد البدوية وبين الحاجة لتوسيع إمكانيات التعبير والمتكلمين, لكي يُمَكِن من إجراء حوار قيّم داخل المجتمع والعالم الخارجي .

للمجتمع، هذا اقتراح ثقافي للتمَعُن بالمحيط, بالشباب والشابات الذين هم الثروة الكبرى للمجتمع, ومناقشة مستقبل ورغبات المجتمع وطُرُق تحقيقها بطريقة ديمقراطية ومسؤولة  .

بودي أن أشكر المشتركين والمشتركات الرائعين بالبرنامج وأَخُص بالذِكر ريم, سندس,على ثقتهن بي ومثابرتهن، أنا ممنون لإبراهيم صياح مدير قسم الشباب ,لفادي ,جابر الأستاذ خليل وبالطبع لأبو صلاح( علي ابو القيعان ) مدير المركز الجماهيري على دعمهم ,أفكارهم ,على  جهودهم ليضمنوا لي أكمال مشروعي مع ابناء الشبيبة . تفهُمِهم وحسن تصرفهم تبلورت الخطة وتطورت بطُرُق لم أتوقعها .

موشيه بلمس

حزيران 2o12

קצה אזור הנוחות

 כשגבר יהודי, ישראלי שגר במרכז הארץ מגיע כאמן לעיירה בדואית בנגב בשליחות של משרד התרבות הישראלי, הוא צריך לענות לעצמו על כמה שאלות. אני שאלתי את עצמי: האם אני סוכן של תרבות מסוימת ? אם כן של איזו תרבות ? האם רואים אותי כסוכן ? האם הזרות שלי מעוררת חשש ? האם אוכל לזכות באמון, בכנות, בשותפות ? איך אני רוצה להשפיע על האנשים שאני נפגש איתם ועד כמה אני פתוח להשתנות בעצמי כתוצאה מהמפגש ?

כל השאלות ורבות אחרות ליוו אותי בכל מגע עם הקהילה בחורה. הבנתי שהמפגש שלי עם חורה אינו מסתכם במפגש עם קבוצת התלמידים והתלמידות. למעשה כל פגישה עם צוות המתנ"ס, מורים, מנהלי בתי הספר, עובדי ניקיון, בני נוער אחרים במתנ"ס ובבתי הספר שביקרתי בהם ואפילו אנשים ברחוב הוא מפגש משמעותי. בכל אחת מהפגישות האלה אני אינני רק עצמי אלא מייצג משהו חסר צורה שחלקו הגדול אינו בשליטתי. בכל מפגש כזה אני יכול לעשות שינוי קטן, ביכולת שלי ושל האנשים שאני פוגש להתקרב, לשוחח, להתבונן ולעבוד יחד.

 באחת הפגישות הראשונות של הקבוצה בחורה שהוקדשה לתרגול של צילום בוידיאו, ביקשתי מהמשתתפות להתייחס בדרכים שונות למימרה של ניל ד. וולש:

 "Life begins at the end of your comfort zone". תחילה תרגמנו יחד את המשפט לעברית ולערבית ובהמשך המפגש יצאנו החוצה לצלם. התרגום היה הזדמנות לשאול מה אנחנו עושים כאן יחד ? מה הם עבורנו הנוח והמוכר וכיצד יכולות להיות היצירה והאמנות דרך לחרוג מהם ? מעל הדיון והפעולה באותו היום ריחפה הבטחה עמומה וסקרנות כלפי עולם שלא נחקר עדיין, הסכנה שבקצה אזור הנוחות לא הייתה עדין מוחשית. זה השתנה במהירות. התברר כי היה משהו כמעט נבואי במשפט הזה. קצה אזור הנוחות היה קרוב ממה ששערתי, שכן עד מהרה הופיעו חסמים ותמרורי אזהרה בתוך הקבוצה ומהסביבה. תוכניתי המקורית הייתה לאסוף באמצעות המשתתפים סיפורי עם בדואים ולהשתמש בהם כחומר גלם לעבודה בוידיאו, צילום וציור. אך ככל שניסיתי לעודד את הבנות להירתם לפרויקט הזה איבדתי אותן יותר ויותר. התרגילים שעודדו ביטוי אישי, יצרו חוסר ביטחון וכרסמו באמון שביני ובין הקבוצה. עד מהרה הרגשתי שהתכנית שלי במשבר.

 בסוף דצמבר יצאנו לסיור בנגב ושני מצבים שהתרחשו במהלך הסיור הבהירו לי באיזו מידה שונים המושגים שלי מאלו של התלמידים והתלמידות. האירוע הראשון היה בביקור בלקיה. התארחנו בעמותת "רקמת המדבר" שעוסקת בהעצמה של נשים בדואיות באמצעות העסקתן בעבודת רקמה מסורתית, הוראת קרוא וכתוב ועוד. בעבר הוצת האוהל המשמש את העמותה לאירוח ועבודה. פעילות העמותה מאוימת עדיין ע"י גברים מסוימים שאינם מעוניינים בשינוי כלשהו במעמדן של הנשים. אלה מוציאים את דיבתן רעה ומטרידים אותן בדרכים שונות. בסיור בחנות העמותה הציגה לנו המדריכה שינוי שערכו הרוקמות בדגם רקמה מסורתי. דימוי מופשט שצורתו כפרח יצג את הגבר במרכז בצבע אחד ואת נשותיו סביבו בצבע שונה. השינוי שערכו האורגות הפך את הדגם כך שבאופן סימבולי מוצגות הנשים במרכז. עבור הרוקמות היה זה מהלך נועז, אף שבמבט מין החוץ נראו הדגמים המופשטים דומים מאד זה לזה.

האירוע השני היה בכפר קאסר א-סיר. בכפר ארחה אותנו עמותת בוסתן במבנה המשמש "שיג" מבנה אירוח שבאופן מסורתי יושבים בו גברים בלבד. בנות הקבוצה ירדו מהאוטובוס והביטו זו בזו במבוכה מבלי לדעת כיצד לנהוג. הן נכנסו רק לאחר שהמארחים הפצירו בהן להיכנס והיו נרגשות עוד שעה ארוכה. שני האירועים אלה שהם לכאורה מינוריים לימדו אותי לא רק על עומק הבורות שבה אני שרוי ביחס למנהגים הבדואים אלא גם על העדינות והזהירות שמאפיינים את השינוי. למעשה, לא היה צריך להרחיק עד מסורת הסיפור הבדואי כדי להבחין בדרמה האנושית והתרבותית המתרחשת בקהילה, במתח בין צעירים ומבוגרים ובין נשים וגברים.

 מה שנדרש ממני מכאן ואלך כאמן וכמנחה הוא לכייל את רגישותי לתגובתם של המשתתפים ושל הסביבה להצעות שלי ושל המשתתפים. אלה לימדו אותי יותר מכל על האיסורים, על הפחדים ועל השאיפות של הצעירים והצעירות שפגשתי. היצירה הפכה להיות תהליך שבו רעיונות  שהעלינו בדעתנו כאפשרות, מה שנותר מחוץ לפריים ומה שהחלטנו לגנוז, העשיר את המפגש לא פחות ממה שצולם ומוצג בתערוכה.

בתהליך הזה שיחקה המסורת הבדואית תפקיד חיובי: גם כמגבלה המעודדת פתרונות יצירתיים וגם כבסיס לסולידאריות בתוך הקבוצה. בחלק מהעבודות שבתערוכה ננקטות תחבולות שונות כדי לעמוד בנורמות הייצוג המקובלות על הקהילה. זהו המרחב שבו נעשתה העבודה הפנימית והחברתית המשמעותית של הקבוצה. המודעות למגבלות התרבותיות לא ייצרה מרד ומחאה דווקא, אלא גמישות ואחריות שבאו לביטוי בפתרונות יצירתיים. התחבולות שננקטו שיכללו את השפה האומנותית מחד, ומאידך אתגרו גם את הנורמות השבטיות וגם את הציפיות מאמנות עכשווית. העבודות אינן חתומות על ידי הצלם או יוצר העבודה אלא ע"י הקבוצה. בחירה זו מערערת על המיתוס המערבי של היוצר האינדיבידואליסט לטובת הקהילה היוצרת ומחזקת את ביטחונם של היוצרים בדרכם המשותפת.

 התערוכה מאזנת בין הערכים וההיגיון הפנימי של המסורת הבדואית ובין הצורך להרחיב את אפשרויות הביטוי ואת הדוברים, כדי לאפשר דיאלוג פורה בתוך הקהילה ועם העולם שמחוץ לקהילה. זוהי הצעה תרבותית להתבונן בסביבה, בצעירים ובצעירות שהם נכסיה הגדולים ביותר של הקהילה ולדון באופן דמוקרטי ואחראי בעתידה של הקהילה במאווייה ובדרכים להגשמתם.

 אני רוצה להודות למשתתפים ולמשתתפות הנפלאים בתכנית ובמיוחד לרים ולסונדוס על האמון שנתנו בי ועל התמדתן. אני חב חוב גדול לאברהים סיאח מנהל מחלקת הנוער, לפאדי, ג'אבר, המורה חליל וכמובן לעלי אבו אלקיעאן מנהל המתנ"ס על תמיכתם, רעיונותיהם, על רגישותם ומאמציהם להבטיח את המשך הפעילות שלי עם בני הנוער. אודות לתבונתם היו לתכנית חיים משלה והתפתחות בדרכים שלא יכולתי לצפות.

 משה בלמס

יוני 2012

Older Entries