תיירות- מרטין פארר

איך מזכיר צילום שצולם באפריקה את יחסי המדינה עם תושבי הנגב ? מחשבות על שפת האדון ובפרט על שפת הצילום 

צילום של מרטין פארר (Martin Parr ) שצולם במקום כלשהו באפריקה מתאר קבוצה של ילדים שחורים רצים אחרי ג'יפ נוסע. הרכב נוסע על דרך עפר ומעלה אבק. במרחק קבוצת עצים. נקודת המבט של הצלם היא מתוך הג'יפ. בחלק הימני של הצילום מחזיקה יד של אדם לבן במצלמה המופנית כלפי הילדים מזווית דומה לזו של הצלם עצמו. אשה צעירה שעל חולצתה מודפסת דמות פרעונית מביטה גם היא לעבר הילדים. כובע קש רחב שוליים מוטל בין היושבים. ברכיים לבנות וחלק מגוף נוסף מרמזים על שתי נשים נוספות היושבות בג'יפ. פניהן מחוץ לפריים. פניהם של הילדים גלויים אבל הם מרוחקים למדי. אפשר להבחין בתווי הפנים המאומצים מהריצה. מצד שמאל למעלה יד שחורה של אדם עומד התלוי על הרכב מצדו החיצוני. גופו מופנה אל הרכב. אפשר לשער כי הוא מדריך או מלווה מקומי. האנשים בתוך הרכב הם ללא ספק תיירים.

התיירים הרכובים מביטים בילדים מלמעלה למטה. הם מוגנים ומסופקים ואילו הילדים מתנהגים כמי שחסר לו משהו. הילדים השחורים הם מושאי המבט התיירותי הלבן הלוכד את האקזוטי. הצילום הוא דיבור "בשפתו" של האדם הלבן ונעשה מנקודת מבטו. על אף שאפשר לקרוא אותו כצילום ביקורתי  ואולי גם בשל כך, מודגשים יחסי הכוח בין התירים ובין הילידים.

כשניסינו בקבוצה לתאר את המקום שבו צולמה התמונה בחר אחד המשתתפים בביטוי "הפזורה" המשמש בז'רגון של הממסד הישראלי לתאור ההתישבות  הבדואית מחוץ לכפרים המוכרים. שאלתי מדוע הוא משתמש בביטוי המכובס :"פזורה" הנייטרלי רק לכאורה, במקום בביטוי "כפרים בלתי מוכרים" המשקף את התעלמותה של המדינה מקיומם של הכפרים האלה ? מה משותף ל"פזורה" ולמקום המתואר בתמונה ?

המקום הזכיר לתלמידים את הכפרים הבלתי מוכרים מכוון שהמצאותם של הילדים השחורים מרמזת כי מדובר במקום מיושב. אולם כמו בנגב, בולט המחסור וההעדר של תנאים מודרניים. אולם, לא רק ההעדר הוא תוצאה של מערכת היחסים הבלתי שיוויונית המאפיינת את ההתישבות בנגב, גם השפה שבה משתמשים כדי לתאר את המצב היא שפתו של האדון.

מודעות פרסומת