עם סיום שנת הלימודים, באה לסיומה גם שנתי כרקדנית בקהילה בחורה.

תמו ימי שני ורביעי בנגב, תמו מפגשים עם תינוקות, פעוטות, נשים – רובן אימהות ומיעוטן לא, גברים, נערות וצעירות;

במהלך שנת הלימודים נגעתי בחייהןם של למעלה משבעים אישה ואיש באופן שבועי ועוד רבות ורבים בקהילה, במפגשים חד פעמיים וגם באופן עקיף.

למשל, בעלה של אחת המטפלות, שיישמה את מה שלמדנו בקורס עיסוי תינוקות על גבו.

או ילדיה של מורה בבי"ס, שסיפרה שהחלה לתרגל נשימות בבית, כדרך להתמודד עם העומס של הטיפול בילדיה בבית לאחר שעות רבות של עבודה עם ילדותים בבי"ס.

או אחיותיה של סייעת, שהיא לימדה אותן תרגילים מהשיעורים, כדי שיהיה לה עם מי לתרגל בבית, וכדי שגם הן תוכלנה להינות מהידע שצברה וחשבה שהוא משמעותי לחיים.

או כמה נערות, שממש ניתן היה לראות ששיעורי המחול הן החמצן השבועי שלהן. תמיד מגיעות, לא מפספסות שיעור, תמיד מחייכות במבוכה, לראות מה הפעם יקרה, מתרגלות ברצינות, לא להפסיד אף צעד; מתפוצצות מיצירתיות ברגעי האילתור בהן הריקוד 'חורייה' – חופשי והן חופשיות לנוע בלי מבוכה, בלי עכבות, בלי המבט המבקר והמבגר.

רגעי המעבר מ'עם' ל'בלי'. עם הנסיעות, האתגרים, הביטולים ועם הרגעים הקסומים של הקשבה בקבוצה לגוף, לנשימה ולנשמה; בלי כל החברות והחברים שצברתי, 'אהלן' 'מה נשמע?' 'מה שלום תל אביב היום?'  בלי שעות רבות של הנחיה ומעבר לעיתים חד, בין קבוצה לקבוצה.

אני בוחרת לסיים את השנה עם סיפור קבוצת התמיכה לאימהות לילדות וילדים על הספקטרום האוטיסטי.

אחת לחודש במהלך השנה נפגשה קבוצת האמהות למפגש תמיכה בהובלת יועצת ועובדת סוציאלית. במפגשים האלו הייתי אחראית על שילוב שיטות של עיבוד באמצעות הגוף והתנועה. על מנת לעורר את הנשים לשיתוף, תמיכה ותחושת יכולת. פעמים רבות, עלו במפגשים תכנים קשים, ועל כן לתנועת הגוף במפגשים אלו חשיבות מיוחדת. הסיפורים משפיעים על כולן במעגל ומחברים אותן למקומות של קושי וכובד. התנועה מאפשרת עיבוד של החוויות בכל הגוף ולעיתים הקלה דווקא בשל ההתמקדות לאורך זמן בגוף שמדבר בשפה אחרת, שמניח לראש ולפה ולמוח, שמניח לעיניים ומעורר חושים אחרים, שמחזיר בעזרת הנשימה לכאן ולעכשיו.

באחד המפגשים נפגשנו במטבח, ועסקנו גם בהכנת אוכל, שהיא אומנותי השניה והמשולבת במופעי המחול שאני יוצרת. אחת האימהות בחרה בכרוב לבן, מלפפון ועגבנייה התחילה לחתוך את הכרוב בסכין גדולה ואמרה:

'הכרוב בנוי בצורת עלים, כמו הרבדים בחיים שלי, המכשולים והקשיים שעברתי בחיי… בזמן שאני חותכת שומעים את קול החיתוך. הקול הזה נשמע, אך לא מובן. רק אני והלב שלי, ובכל פעם שאנו חותכים ונכנסים לעומק הכרוב אנו מרגישים את הטעם המתוק שלו בפנים; כמו שאחרי שהצלחתי להתמודד עם קושי מסוים אני מרגישה שלמדתי שיעור נוסף לחיים.

העגבנייה היא פרי בסיסי בהכנת הסלטים בבית וזה מחזיר אותי להיסטוריה הבדואית של האוכל; שאין סלט בלי עגבנייה. העגבנייה הזאת היא אני, זאת הדמות שלי… '

כה שמחה על ההזדמנות הנפלאה לפגוש את כל הנשים, והאנשים, החזקות הללו ולתת להן ולהם מכליי

להקשיב לקולות הלב דרך תנועת הגוף

מקווה להתראות בשנה הבאה!

באהבה ובהוקרה,

אורלי اورلي  Orly

Advertisements